Diversity and Individuality - שונות וייחוד

( עברית בהמשך)

"Can you paint with all the colours of the wind?"

So here I am on the bus again, finding it sad to leave. Over my 5 days in Rainbow Beach I met heaps of people of different nationalities and backgrounds. Yet despite our differences we clicked.

My time at Rainbow Beach began by re-meeting Toby (who I met first in Canberra) at the reception of my hostel. We happily exchanged greetings and decided to walk to Carlo Sandblow to see the sunset. We were accompanied by two lovely German girls: Nicole and Julian. The massive area of sand and the breathtaking views were amazing as were the colours of the clouds opposite the sunset. However the sun itself was blocked out by the clouds.

The next day I went out to my tour of Fraser Island, which was amazing, as I have previously expanded upon. When I returned to the hostel, Toby and I decided to walk up to the Sandblow again, hoping to see a proper sunset. We were rewarded there by a most beautiful sunset, painting the sky over Rainbow Beach as a fire in the forest.

On Friday, after thinking Toby had gone to his tour of Fraser Island, I was surprised to see him back at the hostel as his travel agent had screwed up the dates of his tour. The day was more chilled, going down to the beach with Toby to surf. The waves were pretty weak, so after an hour of little success we exchanged the surfboards for bodyboards and just rode the swell, now and then catching a wave. Friday evening I sat down for the meal with Toby, making kiddush over the grape juice I had brought from Surfers Paradise. Since Toby had unexpectedly returned to the hostel, he didn't have enough food with him, so I most happily shared of my food with him, and the meal ended with both of us feeling stuffed with food, as any good shabbat meal should end.

Shabbat itself was a very chill day, waking up late and praying and eating by myself. In the afternoon some guys returned from their Fraser Island tour, including Nicole, and then I also met the English-sounding French Delphine, German Kaiser and his English mate Tobias, Belgian couple Ken and L'n, German Andrej and French Majorie, and English James and Mike. We sat around just talking and after havdalah, thanks to the ABC's two-hour broadcast delay, I got to watch the Socceroos play South Korea, even though we unfortunately lost.

The next day we all went our own ways, and as with every good end it was a bit sad, but also the beginning of something new.

Onwards and Northwards! Next stop: Agnes Water.

"האם צבעת בצבעים של הרוחות?"

אז הנה אני שוב על האוטובוס, עצוב שאני עוזב. במהלך חמשת בימים האחרונים בריינבו ביץ' פגשתי הרבה אנשים ממדינות ורקעים שונים. אך למרות ההבדלים התחברנו.

בהתחלה, כשרק הגעתי לריינבו ביץ', נפגשתי שוב עם טובי (שפגשתי בקנברה) בקבלה של האכסניה. נפגשנו בשמחה והחלטנו לטייל להר החול קרלו לראות את השקיעה. איתנו באו שני גרמניות נפלאות: ניקול וג'וליאן. המרחבים העצומים של חול ונוף עוצר הנשימה היו מדהימים כמו שהיו צבעי העננים מול השקיעה. לצערנו אבל השמש עצמה הייתה חסומה ע"י עננים.

 ביום שלמחרת יצאתי לסיור שלי באי פרייזר, שהיה מדהים, כמו שפרטתי בפוסט הקודם. כשחזרתי לאכסניה, טובי ואני החלטנו ללכת להר החול שוב, מקווים לראות שקיעה טובה. זכינו בשקיעה יפהפייה, שצבעה את השמיים מעל ריינבו ביץ' כשלהבת ביער.

ביום שישי, אחרי שחשבתי שטובי יצא לסיור שלו של פרייזר, הופתעתי לראות אותו חזרה באכסניה אחרי שסוכן הנסיעות שלו התבלבל בתאריכי הסיור. היום היה יותר רגוע, כששנינו ירדנו לחוף לגלוש. הגלים היו די חלשים, אז אחרי שעה של הצלחה מועטה החלפנו את הגלשנים וסתם רכבנו על הגלים. בשישי בערב ישבתי לארוחה עם טובי, וקידשתי על מיץ הענבים שהבאתי מסרפרז פרדייס. כפי שטובי חזר בהפתעה לאכסניה, לא היה לו מספיק אוכל, אז בשמחה רבה חלקתי איתו באוכל שלי, וארוחה נגמרה כששתינו מלאים, כמו שארוחת שבת טובה צריכה להיגמר.

שבת עצמה הייתה מאוד רגועה, כשהתעוררתי מאוחר והתפללתי ואכלתי לבד. בצהריים חבורת אנשים חזרו מהסיור שלהם בפרייזר, כולל ניקול, ואז גם פגשתי את דלפין הצרפתייה שנשמעת אנגלייה, את קייזר הגרמני וחברו האנגלי טוביאס, הזוג הבלגי קן ולן, אנדרה הגרמני ומג'ורי הצרפתייה, וג'יימס ומייק האנגליים. ישבנו ודיברנו ואחרי הבדלה, תודות לרשת איי.בי.סי ששידרו בעיכוב של שעתיים, זכיתי לראות את נבחרת אוסטרליה בכדורגל משחקת מול דרום קוריאה, למרות שלצערי הרב הפסדנו.

ביום שאחרי הלכנו לדרכיני הנפרדות, וכמו כל סוף היה קצת עצוב, אבל גם ההתחלה של משהו חדש.

קדימה וצפונה! תחנה הבאה: אגנס ווטר.