His Respect Fills the World - כבודו מלא עולם

( עברית בהמשך )
"Here in the Rocky Mountains, building a holy community."

How do I begin to summarise the last two months?
You might say that it was just summer camp, but Ramah in the Rockies is so much more than just a summer camp. It is a journey of life. I doubt anyone at this camp came down from the mountain the same person they were when they ascended. Infusing Judaism, community, holiness, respect and appreciation for the outdoors with each other and with every aspect of life from the mundane meals to the divine shabbats, this camp captures Jewish life in an amazing way, living the values at every moment.

I started the summer with staff week, and from then on I was affected by the beauty of the camp; from the stunning scenery of the Rocky Mountains to Rabbi Eliav's vision of building a holy community where everyone knows, loves, appreciates and respects everyone. Between staff talks and bureaucracy, I saw the vision unfold from thinking about the source of our food to the many different ways to try to get staff and campers to connect to their Judaism. The breaking down of the boxes of society is my personal favourite aspect of this amazing place, letting people be free to have their own unique identities.

Over the summer, I had 4 groups of 9-10 chalutzim (as the campers are known), switching co-counselors twice. We would look after our chalutzim from wake-up in the morning, through prayers, meals and activities until we concluded the day by putting them to sleep, usually with a story and saying the Shema together. Apart from my own personal chalutzim I also worked on programming activities for the whole edah (age group) together with Jacob, and in the second half of the summer helped Alex out with archery, learning the skill myself.

Beside the busy life at the base camp, every other week the camp would go out on a variety of different trips, including backpacking, mountain biking, climbing, rafting, trail crew, farm and archery. I co-led 4 of these trips: twice trail crew and twice archery. During these trips, the greatest pleasure was seeing the chalutzim conquer their fears (such as rattlesnakes), use their creativity to improvise when we didn't get the right gear and to grow from individuals to a team.

Every weekend, on Friday night, we would welcome the shabbat with the whole camp dancing and singing outside. The amazing spirit at Kabbalat Shabbat, when the whole community unites together, is the highlight of shabbat at camp. It is such an incredible feeling which words cannot do justice to. Over the course of shabbat there were different options for prayers, with traditional, learning and singing opportunities always there. After prayers there were times for meals, learning, activities, sports, board games and of course rest. Every shabbat concluded with a beautiful camp-wide havdalah service welcoming in the new week, already excited for the next shabbat.

During every moment at camp I find there are opportunities to teach and learn from the chalutzim, from teaching them Hebrew words for food at meals to getting tips on my basketball game. As a whole I feel my chalutzim had a great summer where they learned and grew. I even got appreciation from them which touched my heart, such as one camper giving me his bed name-tag so I won't forget him and such as one camper writing a note of thanks, telling us what a great time he had because of us.

Despite all the beautiful aspects of camp, there were some aspects which were more difficult for me personally. At most times I loved the camp's and Rabbi Eliav's educational vision, but at some times the educational value of certain aspects confused or disappointed me, especially some issues of halacha and the interaction with it. As a Modern Ortodox Jew, I was often not in my comfort zone, especially during prayers. With all the inclusiveness the camp teaches and strives for, there were times where I felt I wasn't really welcome at camp as a Modern Orthodox Jew.
And despite all this I believe the camp does a lot of amazing good to the people who walk in and out of it.

Will I return next year? I'll tell the truth, I don't know. First of all is the simple logistic question of if it will fit in with my new uni schedule. I love the place, the people and especially the job of leading children through their Jewish summer experience. Is this experience for the children worth the departure from normative halacha at times and my own moments of personal discomfort during prayers? Would I be better off educating campers in an Orthodox movement? Are these moments of disregard of halacha, which seem to me negative education worth the maybe educational value on another front?
I still need to consider it, but consider it I most definitely will. And regardless, I hope to see many members of this holy community during the upcoming year and after it.

"כאן בהרי הרוקיס, בונים קהילה קדושה."

איך אני מתחיל לסכם את החודשיים האחרונים?
אפשר להגיד שזה היה רק מחנה קיץ, אבל רמה ברוקיס זה הרבה מעבר לרק מחנה קיץ. זה מסע לחיים. אני בספק שיש אדם במחנה הזה שירד מההר אותו אדם שהיה כשעלה. השילוב של יהדות, קהילה, קדושה, כבוד ואהבת הטבע ביחד ובמהלך כל חלק של היום והשבוע מהארוחות ועד השבת, גורם למחנה הזה להיות דוגמה לחיים יהודיים בצורה מדהימה, כאשר חיים את הערכים בכל רגע ורגע.

התחלתי את הקיץ עם שבוע צוות, ומאז הושפעתי מיופי המחנה; מהנוף המדהים של הרי הרוקיס לחזון של הרב אליאב של בניית קהילה קדושה בה כולם מכירים, אוהבים, מעריכים ומכבדים את כולם. בין שיחות צוות וביורוקרטיה, ראיתי את החזון מתגלגל מחשיבה על מקור האוכל שלנו ועד הדרכים המרובות וניסיונות לתת לצוות ולחניכים להתחבר ליהדות שלהם. היציאה מהקופסאות של החברה הוא החלק האהוב עליי אישית במקום הנפלא הזה, שמאפשר לאנשים לבטא את אישיותם הייחודית.

במהלך הקיץ היו לי 4 קבוצות של 9-10 חלוצים (כפי שהחניכים נקראים), והחלפתי מדריכים שותפים פעמיים. היינו מטפלים בחלוצים שלנו מהקימה בבוקר, דרך תפילות, ארוחות ופעילויות וסגרנו את היום עם פעולת הרגעה לפני השינה, בד"כ עם סיפור ואמירת "שמע על המיטה" ביחד. חוץ מהחלוצים האישיים שלי, עבדתי גם על תכנון פעולות לכל העדה ביחד עם ג'ייקוב, ובחצי השני של הקיץ עזרתי לאלכס עם חוג חץ וקשת, תוך כדי למידה עצמאית של הנושא.

חוץ מהחיים העמוסים במחנה, כל שבוע שני המחנה היה יוצא למגוון מסעות, כולל טיולי תרמילאים, אופני הרים, טיפוס, רפטינג, בניית שבילים, חווה וחץ וקשת. עזרתי בהובלה של 4 מהמסעות האלו: פעמיים בניית שבילים ופעמיים חץ וקשת. במהלך המסעות, התענוג הגדול ביותר היה לראות את החלוצים מתגברים על פחדם (כגון מנחשים), משתמשים ביצירתיות שלהם בכדי לאלתר כשהם לקחו את הציוד הלא נכון וגדלים מיחידים לקבוצה.

בכל סופשבוע, בשישי בערב, היינו מקבלים את פני השבת כאשר כל המחנה רקד ושר בחוץ. הרוח המדהימה בזמן קבלת שבת, כאשר כל הקהילה מתאחדת יחד, היה השיא של השבת במחנה. זו כזאת הרגשה מדהימה שהיא מעבר לתיאור במילים. במהלך השבת היו אפשרויות שונות של תפילה, שמסורתית, לימודית ושירה היוו את הבסיס. אחרי התפילות היה זמן לארוחות, לימוד, פעילויות, ספורט, משחקי לוח וכמובן מנוחה. כל שבת הסתיימה בטקס הבדלה של כלל המחנה והכניס את השבוע החדש, בציפייה כבר לשבת הבאה.

בכל רגע במחנה יש אפשרויות ללמד וללמוד מהחלוצים, מללמד אותם תרגומים לעברית של המזון בארוחות לקבלת טיפים על משחק הכדורסל שלי. בגדול הרגשתי שלחלוצים שלי היה קיץ מהנה בו הם למדו וגדלו. קיבלתי גם הוקרה מהם שנגע לי בלב, כמו חלוץ אחד שנתן לי את התג שם על המיטה שלו כדי שלא אשכח אותו וכמו חלוץ אחד שכתב מכתב תודה, בו סיפר לנו שהיה לו זמן מדהים בגללנו.

למרות כל הצדדים היפים של המחנה, היו גם צדדים שהיו קשים לי באופן אישי. רוב הזמן אהבתי את החזון החינוכי של המחנה ושל הרב אליאב, אבל היו זמנים שהערך החינוכי שהועבר בלבל או אכזב אותי, בעיקר בענייני הלכה והיחס אליה. כאורתודוקס מודרני, פעמים רבות, הייתי מחוץ לאזור הנוחות שלי, במיוחד בזמן תפילות. עם כל ההכללה שהמחנה מלמד ושואף אליו, היו זמנים בהם הרגשתי שאני לא לגמרי הרגשתי שיש מקום לאורתודוקס מודרני במחנה.
ולמרות זאת אני מאמין שהמחנה עושה טוב לאנשים שנכנסים ויוצאים משעריו.

האם אחזור בשנה הבאה? אני אגיד את האמת, אני לא יודע. קודם כל יש את השאלה הלוגיסטית הפשוטה של האם זה יעבוד ביחד עם הלו"ז החדש שלי באוניברסיטה. אני אוהב את המקום, את האנשים ובמיוחד את העבודה של להוביל ילדים בזמן חויית הקיץ היהודית שלהם. האם החוויה הזאת לילדים שווה את הפרישה לעתים מדרך הלכה נורמטיבית ורגעי האי הנוחות האישיים בזמן תפילות? האם עדיף לי לחנך חניכים בתנועה אורתודוקסית? האם הרגעים האלו של התעלמות מהלכה, שלדעתי מהווים חינוך שלילי שווים את אולי ערך חינוכי מכיוון אחר?
אני עוד צריך לשקול את העניין, אבל אני בהחלט אשקול. ובכל מקרה, אני מקווה לראות חברים מהקהילה הקדושה הזאת במהלך השנה הקרובה ואחריה.

A Mile High - בגובה מיל

( עברית במשך )
"Every day, the sun comes out and the sky's always blue."

The past few days I've been in Denver, adjusting to the elevation.

My time here started with intensity, with my cousin picking me up from the airport with her twin 6-year-olds and we drove almost directly to a movie in the park. There we had a bite of pizza and veggie burger and watched "Night at the Museum".

The next day I went with my cousins on a tour of the Hammond's candy factory, learning all about the candy creation process and getting free samples at the end. With sticky hands we drove to the Denver Museum of Nature & Science and there we saw dinosaurs and mythical creatures.

On Friday morning my cousin dropped me off downtown and I caught up over brunch with my friend Dale. I then wandered a bit around 16th Street Mall and saw the Colorado State Capitol. I visited the Money Museum which is a quaint free museum, which featured money from around the world (including Australia and Israel), let you customise your own banknote and gave out free souvenirs of shredded money.

After a calm weekend my cousin's mother took me to Red Rocks which is a beautiful and unique park which contains an amphitheatre which has hosted many famous bands and singers, including The Beatles and Seal.

Now I have arrived at Camp Ramah in the Rockies and we've started staff week. And in one week the campers are arriving. Here's to an awesome couple of months!

"כל יום השמש מאירה, והשמים תמיד כחולים."

בימים האחרונים הייתי בדנבר והתחלתי להתאקלם לחיים בגובה.

מהרגע שנחתי היה עמוס בחוויות, כשבת דודה שלי אספה אותי מנמל התעופה עם התאומים בני ה-6 שלה ונסענו כמעט ישירות לראות סרט בפארק. שם אכלנו פיצה והמבוגרים צמחוניים וראינו את "לילה במוזיאון".

למחרת ביקרתי עם בני דודים שלי במפעל הסוכריות "המונדס", למדנו על תהליך הכנת הסוכריות ובסוף קיבלנו דוגמאות לטעימה. עם ידיים דביקות נסענו למוזיאון המדע והטבע בדנבר וראינו דינוזאורים ויצורים מיתולוגיים.

בשישי בבוקר בת דודה שלי הקפיצה אותי למרכז העיר ונפגשתי עם חבר שלי דייל. אחרי זה הסתובבתי קצת בקניון הרחוב ה-16 וראיתי את בניין הבירה של קולורדו. ביקרתי במוזיאון הכסף שהוא מוזיאון קטן וחינמי שהציג כסף מכל העולם (כולל אוסטרליה וישראל), איפשר לעצב שטר בעיצוב אישי וחילק בסוף שקיות למזכרת של כסף גרוס.

אחרי שבת רגועה אמא של בת דודתי לקחה אותי לרד רוקס שהוא פארק יפה וייחודי הכולל גם אמפיתיאטרון שאירח אמנים ולהקות מפורסמות, כמו סיל והביטלס.

עכשיו הגעתי אל מחנה רמה בהרי הרוקיז והתחלנו את שבוע צוות. ובעוד שבוע מגיעים החניכים. אז שיהיה אחלה של חודשיים!

Home of an Anthem - בית ההמנון

( עברית בהמשך )
"O, say does that star-spangled banner yet wave,
O'er the land of the free and the home of the brave?"

After a lovely shabbat with my cousins in Pikesville I've been spending the last few days exploring Baltimore.

I started off walking around the Inner Harbour and Federal Hill Park. There I had a good view of the city skyline and the area. The park was also interesting because it has an old American flag flying over it, with 15 stars and stripes. After the walking around a bit, I hopped onto the free circulator bus, to see the Washington Monument (yes, there's one in DC and one in Baltimore). Near the monument there is also a nice park which had a statue of George Peabody, which reminded me of the book "Knight's Castle", which is set in Baltimore. From there I went to meet my cousin Brina and her mum Robbie for lunch (def the highlight of the day). After lunch I took the bus again, this time to Fort McHenry, where the lyrics of the Star Spangled Banner were written. As it cost $7 to enter the fort itself I only walked around the outer grounds, but that felt enough for me.

The following day I went to the Sports Legends Museum in the morning. I was expecting it to feature national legends, such as Michael Jordan, but it was much more local, with the most well known person being Babe Ruth, who was from Baltimore originally. Afterwards I went to the Baltimore Tattoo Museum, which was small, but had interesting and humourous stories about the history of tats and tat artists. I then spent the rest of the arvo walking around Fell's Point and by the water.

I am now once more picking up my belongings and travelling, this time to Denver. It is getting harder to leave every time. I keep on wishing I had more time in every place, but unfortunately my time on this trip is tight. At least once I get to camp, I will be in the same place for two months.
Alright, onwards to beautiful (so I've been told multiple times) Colorado!

"הו, אמור, האם אותו הנס זרוע הכוכבים עודנו מתנוסס,
מעל ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים?"

אחרי שבת מקסימה עם בני דודים שלי בפייקסביל ביליתי את הימים האחרונים בלתייר בבולטימור.

בהתחלה הסתובב באזור הנמל הפנימי ופארק פדרל היל. הייתה שם תצפית יפה על העיר והאזור. הפארק היה מעניין כי מעליו התנוסס דגל אמריקאי ישן עם 15 פסים וכוכבים. אחרי שהסתובבתי מספיק עליתי על האוטובוס החינמי של העיר ליסוע לאנדרטת וושינגטון (כן, יש אחת בוושינגטון וגם אחת בבולטימור). משם הלכתי לפגוש את הבת דודה שלי ברינה ואמה רובי לארוחת צהריים. אחרי האוכל עליתי שוב על האוטובוס, הפעם למבצר מקהנרי, שם נכתבו המילים להמנון הלאומי של ארה"ב. כפי שעלה 7 דולר להיכנס למבצר עצמו, החלטתי רק להסתובב באזור מחוץ למבצר, אבל זה הספיק לי.

ביום שאחרי הלכתי למוזיאון לאגדות ספורט. ציפיתי מהמוזיאון לכלול אנשים מפורסמים בכל אמריקה, כמו מייקל ג'ורדן, אבל היו אגדות מקומיות, כשהבן אדם הכי מפורסם היה בייב רות', שנולד בבולטימור. אחרי זה הלכתי למוזיאון בולטימור לקעקועים, שהוא קטן, אבל היו בו סיפורים מעניינים ומשעשעים על היסטוריית הקעקוע והמקעקעים. את שאר הצהריים ביליתי תוך כדי הסתובבות באזור פלס פוינט ולאורך הנמל.

 עכשיו אני שוב אוסף את חפציי ונוסע, הפעם לדנבר. זה כבר נהיה קשה לעזוב. כל מקום אני מצטער שאין לי יותר זמן באותו מקום, אבל לצערי הזמן שלי בטיול הזה מוגבל ומתוקצב. לפחות במחנה אני אשאר באותו מקום במשך חודשים.
אז יאללה, אל קולורדו היפה (כך אמרו לי פעמים רבות)!

A Walk Through America's History - טיול בהיסטוריית אמריקה

( עברית בהמשך )
"The heritage of the past is the seed that brings forth the harvest of the future."

I have spent the last week in Maryland with cousins and at a friend's, but mostly toured around Washington D.C. The place is full of memorials and museums, and they are nearly all free.

On Monday I went with my cousins and we started out by the Lincoln Memorial. After seeing the statue and speeches of the famous man we walked along the Reflecting Pool towards the Washington Monument via the World War II Memorial. After that I had wanted to go see the White House, but due to incoming storm clouds we decided to visit a museum, going to the American History Museum. It was an interesting walk around there learning about the civil wars, the evolution of transport, and the life of the presidents and their families.

The next day I went to a friend in Gaithersburg who I haven't seen since 2003 when his family were in Israel for a year. We took the Metro into Washington and got as close as we could to the White House, which is not very as the security situation in the US is insane since 9/11. We continued on walking to the Jefferson Memorial, which is organised in a similar manner to the Lincoln Memorial. Following that we went to the Air and Space Museum, which detailed the history of space exploration and also included interactive activities which interest children too.

On the second day with my friend we planned to go to a baseball game (I have been told time and again by Americans that it is not a match), praying that it wouldn't get rained out. As it was an evening game we allowed ourselves a late start and visited the National Archives. There we saw the original copies of the Bill of Rights, the Constitution and the Declaration of Independence, as well as other historical documents, such as the story of Rosa Parks and the detailing of the tragedy of the Titanic. After that we went to the Natural History Museum, touring through the evolution of animals from dinosaurs to modern man, including mammals, ocean life, insects and bones.

After grabbing a bite to eat we went to the ballpark, where I was treated to another of America's insane security protocols, when I wasn't allowed to bring my small bottle of water in with me. So saying goodbye to the bottle which accompanied me for a week, we entered Nationals Park and got pictures with the presidential mascots. The game itself was a new experience, though personally I found baseball quite static and not too exciting as a sport, and it is indeed named the National Pastime.

The day after the ball game we went for a hike in the Great Falls National Park. We started out at the overlook viewing the Great Falls and then hiked along the canal. On the way we saw many people walking, jogging or biking as well as a few animals, including a deer, a turtle and a miniature frog.

The next day, back with my cousins we went to Theodore Roosevelt Island before going to my cousins in Pikesville for shabbat.

"מורשת העבר היא הזרע המניב את יבול העתיד."

התארחתי בשבוע האחרון במרילנד אצל בני דודים וחבר, אבל בעיקר תיירתי בוושינגטון. המקום מלא באתרי זיכרון ומוזיאונים, וכמעט כולם ללא עלות.

ביום שני נסעתי עם בני דודים שלי והתחלנו באנדרטת לינקולן. אחרי שראינו את הפסל והנאומים של האיש המפורסם הלכנו לאורך הבריכה אל עבר אנדרטת וושינגטון דרך אתר הזיכרון למלחמת העולם השנייה. אחרי זה רציתי ללכת לבית הלבן, אבל בגלל ענני הסערה החלטנו לבקר במוזיאןן והגענו למוזיאון להיסטוריה אמריקאית. היה סיור מעניין ולמדתי על מלחמת האזרחים, התפתחות התחבורה, וחיי הנשיאים ומשפחותיהם.

ביום למחרת הלכתי לבקר חבר בגייטרסברג שלא ראיתי מאז 2003 כשהוא ומשפחתו היו בארץ לשנה. לקחנו את רכבת המטרו לוושינגטון והגענו הכי קרוב שאפשר לבית הלבן, שזה לא מאוד כפי שמצב הביטחון בארה"ב פסיכי מאז אסון התאומים. המשכנו ללכת אל אנדרטת ג'פרסון, המאורגן באופן דומה לאנדרטת לינקולן. אחרי זה ביקרנו במוזיאון האוויר והחלל, שכלל את ההיסטוריה של גילוי החלל וגם פעילויות אינטראקטיביות המתאימות לילדים.

ביום השני עם חבר שלי תיכננו ללכת למשחק בייסבול, מתפללים שהמשחק לא יתבטל בגלל גשם. כפי שזה היה משחק ערב הרשינו לעצמנו התחלה מאוחרת ליום וביקרנו בארכיון הלאומי. שם ראינו את הגרסאות המקוריות של מגילת הזכויות, החוקה והכרזת העצמאות, בנוסף למסמכים היסטוריים אחרים, כמו סיפורה של רוזה פארקס ותיעוד אסון הטיטאניק. אחרי זה הלכנו למוזיאון להיסטוריית הטבע, ותיירנו לאורך אבולוציית בעלי החיים, מהדינוזאורים עד האדם המודרני, כולל יונקים, חיי האוקיינוס, חרקים ועצמות.

אחרי שאכלנו הלכנו לאצטדיון, שם קיבלתי הדגמה נוסף של מצב הביטחון הפסיכי של ארה"ב כשלא נתנו לי להכניס את בקבוק המים הקטן שלי לאצטדיון. אז בלי הבקבוק שלי נכנסנו לפארק הנשינולס והצטלמנו עם הקמע. המשחק עצמו הייתה חוויה חדשה, אבל באופן אישי הרגשתי שבייסבול זה משחק קצת מת ולא כזה מרגש כספורט, ולא לשווא קוראים לזה הבילוי הלאומי.

ביום אחרי המשחק הלכנו לטייל בפארק גרייט פולס. התחלנו בתצפית אל עבר המפלים ואז טיילנו לאורך התעלה. בדרך ראינו אנשים רבים הולכים, רצים או רוכבים על אופניים וגם כמה חיות, כמו צבי, צב, וצפרדע קטן.

ביום אחרי, חזרה עם בני דודים שלי, נסענו לאי של טדי רוזבלט לפני שנסעתי לבני דודים בפייקסביל לשבת.

Until we meet again - עד שניפגש שוב

(עברית בהמשך)
"Give 'em an act with lots of flash in it, and the reaction will be passionate."

After a lovely weekend in West Hartford with Adam, Alison and the adorable Adina I returned to the New York area for a few days.

To cap off my stay in West Hartford, Adam and I went on a short hike up Talcott Mountain and had great views of the Connecticut Valley on the way up before seeing the Heublein Tower at the top. After a longer than expected bus ride back to New York, I took the subway to Queens to watch the New York Magpies train. They are an affiliate club of Collingwood who play in the USAFL. The players invited me to join their training and I got to kick a footy around once more.

On Wednesday I travelled to the Bronx to take advantage of the special price on Wednesdays (free!). I visited the Bronx Zoo, which is quite massive and I very much enjoyed walking around it, with my highlights being the polar bear and the little penguins (who are Aussies like me). From the zoo I continued to the Botanical Garden, which was in full bloom and was stunning in its beauty. After this hot day, on the 10 minute walk from the bus stop to my cousin's house I was lucky enough to be caught in the thunderstorms and arrived drenched.

The next day in my runners (since my hiking boots were not completely dry yet) I set out once again to New York City. There I met up with Talya and after grabbing a bite at a bagel place we went to tour the Metropolitan Museum (called the Met by the majority of people). We saw there art from all areas, including the Temple of Dendur, Van Gogh's flowers, African and Oceanian art (though the amount of Aussie aboriginal art was disappointingly low). After parting ways with Talya I went to Chinatown to try a bubble tea, as I promised Merav I'd do. Mostly Chinatown reminded me of Hong Kong, just with more English. From Chinatown I went to the Ambassador Theatre for the climax of my NYC adventure - watching a musical on Broadway. I chose to watch Chicago, which I had also seen on the plane. The show was amazing. Obviously with differences from the movie but done very well.

Now, after a shabbat in Passaic with more lovely cousins, I am travelling to Maryland to meet up with more cousins and a friend.
And all. That. Jazz!

"תנו להם מופע עם הרבה שלהבת, והתגובה תהיה נלהבת."

אחרי סופשבוע נפלא בווסט הארטפורד עם אדם, אליסון ועדינה המתוקונת חזרתי לאזור ניו יורק לכמה ימים.

לסיום הביקור שלי בווסט הארטפורד, אני ואדם יצאנו לטיול קצר בהר טלקוט וראינו נופים של עמק קונטיקט בדרך אל מגדל הובלין בפסגה. אחרי נסיעה ארוכה מהצפוי באוטובוס חזרה לניו יורק הגעתי לקווינז לצפות באימון של הניו יורק מגפייס, קבוצת אחות של קולינגווד. השחקנים הזמינו אותי להצטרף לאימון ויצא לי לבעוט בפוטבול שוב.

 ביום רביעי נסעתי לברונקס להנות שם מהמחיר המיוחד של יום רביעי (חינם!). ביקרתי בגן החיות, שדי עצום ומאוד נהנתי להסתובב בו, ובמיוחד לראות את דב הקוטב ואת הפינגווינים האוסטרלים. מגן החיות המשכתי לגן הבוטני שהיה בפריחה מלאה ומרהיב ביופיו. אחרי היום החם הזה, ב-10 דקות הליכה מתחנת האוטובוס לבית של בת דודה שלי נקלעתי לסערות והגעתי ספוג מים.

ביום שאחרי יצאתי בנעלי ריצה (כי נעלי ההרים שלי לא התייבשו לגמרי) אל ניו יורק. שם פגשתי את טליה ואחרי בייגל הלכנו לתייר במוזיאון המטרופוליטן. שם ראינו מגוון אומנות מאזורים שונים, כולל מקדש דנדור, פרחים שך ואן גוך ואמנות מאפריקה ואוקיינה (למרות שכמות האמנות האוסטרלית הייתה נמוכה). אחרי שאני וטליה הלכנו לדרכינו, נסעתי לצ'יינהטאון לנסות תה בועות כמו שהבטחתי למירב. צ'יינהטאון בעיקר הזכירה לי את הונג קונג, רק עם הרבה יותר אנגלית. מצ'יינהטאון נסעתי לתאטרון אמבסדור בשביל שיא החוויה שלי בניו יורק - הצגה בברודווי. אני הזמנתי כרטיסים לשיקגו, שראיתי גם במטוס בדרך. המופע היה מדהים. כמובן שהיו הבדלים מהסרט, אבל הבימוי והביצוע היו נפלאים.

עכשיו, אחרי שבת בפסאייק עם עוד בני דודים נהדרים, אני נוסע למרילנד לפגוש עוד בני דודים וחבר.
וכל. הג'אז!

The Big Apple - התפוח הגדול

(עברית בהמשך)
"What is a big city? Any place with ten bums. Less than that it is a village."

Welcome to the big city. Here I am in New York, feeling small and insignificant in this country where everything is massive. Seriously, everything is supersized, the buildings, the food, the distance, just everything.

So after a four hour wait in Moscow on the way I landed 20 minutes earlier than expected at JFK airport, but that just meant the plane had to idle on the runway for 20 minutes. After getting through the airport with no hassle my cousin Beth picked me up and we arrived at the beautiful little town of Leonia in New Jersey. With all of the trees and the signs in English, it was almost like being back in Caulfield, except that here they drive on the right side of the road.

On my first full day in the US I went with Beth into the city, with my first goal to see the Statue of Liberty. As the tickets to Liberty Island were a bit pricey (and anyway it was impossible to climb up to her crown) we decided to take the Staten Island ferry and got good views of Lady L that way. After the ferry we walked to Ground Zero, the memorial site for the events of 9/11. It is a beautiful and haunting memorial for the two giant towers and many lives lost. On the way back we also stopped for a taste of Times Square, even getting our faces on a billboard, and had a look in Grand Central Station.

The next day I explored by myself, having a bit of a nature-emphasised day. I started the day by walking the 2.3 kms of the High Line in a southerly direction. Quite a beautiful park with the plants growing on the old train tracks, I was strongly reminded of the railway park back in Jerusalem. From the end of the park I took the subway uptown and walked to Central Park via the Chrysler Building and the Rockefeller Center. Central Park was amazing - a massive park in the middle of Manhattan. The place has a wide variety of places to rest, walk or bike around, and many people use it. I even ran into an Israeli family who it turned out are from my neighbourhood. Due to the sheer size of the park I only walked through the southern half, and will have to return to complete it.

The following day, Beth's kids joined us to tour the city. As we got off the subway at Fifth Avenue, we realised we were right next to the New York Public Library and decided to have a look inside. My two little reader cousins straight away found books while I explored the library. One of the highlights of the library is that they have the original collection of toys that A.A. Milne based the stories of Winnie-the-Pooh on. We then walked to the Empire State Building and ascended to the 86th floor. From there we had stunning panoramic views of New York's many buildings bordered by rivers. After descending we met another cousin, Rebecca and her gorgeous little ankle biter for dinner.

Now I'm on the way to West Hartford to spend shabbat and shavuot with friends there.

Shabbat Shalom & Hag Sameach!

"איזו היא עיר גדולה? כל שיש בה עשרה בטלנים. פחות מכאן הרי זה כפר."

ברוך הבא לעיר הגדולה. הנני כאן בניו יורק, מרגיש קטן וחסר חשיבות במדינה הזו בה הכל עצום. ברצינות, הכל פה מוגדל, הבניינים, האוכל, המרחקים, פשוט הכל.

אז אחרי ארבע שעות במוסקבה בדרך נחתי 20 דקות מוקדם מהצפוי בניו יורק, אבל זה רק אמר שהמטוס היה צריך לחכות 20 דקות על המסלול. אחרי שהצלחתי לצאת משדה התעופה בלי בעיות, בת דודה שלי בת' אספה אותי והגענו לעיירה הקטנה והיפה ליאוניה בניו ג'רזי. עם כל העצים והשלטים באנגלית, כמעט הרגשתי שאני שוב בקופילד, חוץ מזה שכאן הם נוהגים בצד ימין של הכביש.

ביום המלא הראשון שלי בארה"ב, נסעתי עם בת' לניו יורק, כאשר המטרה הראשונית הייתה לראות את פסל החירות. כפי שהכרטיסים לאי של הפסל היו קצת יקרים החלטנו לנסוע במעבורת לסטטן איילנד וראינו ככה את פסל החירות. אחרי המעבורת הלכנו אל אתר הזיכרון לאסון התאומים. המקום מדהים ביופיו ומעביר צמרמורת כשחושבים על שני מגדלי הענק והאנשים הרבים שנפלו באסון. בדרך חזרה עברנו גם בטיימס סקוור, ואפילו צילמו אותנו והקרינו את התמונה על לוח חוצות, והצצנו לתוך גרנד סנטרל סטיישן.

למחרת יצאתי להסתובב לבדי, ביום בדגש טבע. התחלתי את היום בהליכה של 2.3 ק"מ בפארק היי ליין בכיוון דרום. פארק יפהפה עם צמחים הגדלים על פסי הרכבת הישנים, הוא מאוד הזכיר לי את פארק המסילה בירושלים. מסוף הפארק עליתי ברכבת התחתית והלכתי אל סנטרל פארק דרך בניין קרייזלר ומרכז רוקפלר. סנטרל פארק הוא מדהים - פארק עצום באמצע מנהאטן. במקום יש מגוון של מקומות לנוח, ללכת או לרכב על אופניים והיו אנשים רבים בפארק. אפילו נתקלתי במשפחה ישראלית שהסתבר שהם מאותה שכונה כמוני. בגלל גודלו של הפארק, הלכתי רק דרך החצי הדרומי, ואני אצטרך לחזור כדי להשלים אותו.

ביום אחרי, ילדיה של בת' הצטרפו אלינו לתייר בעיר. כשירדנו מרכבת התחתית בשדרה החמישית, שמנו לב שאנחנו ליד הספרייה הציבורית והחלטנו להיכנס. שני הבני דודים הקטנים שלי מיד מצאן ספרים לקרוא בזמם שהסתובבתי בתוך הספרייה. אחד מהדברים הנפלאים בספרייה הזאת הוא שיש להם את האוסף המקורי עליהם ביסס א.א. מילן את סיפורי פו הדוב. אחרי זה הלכנו לבניין האמפייר סטייט ועלינו לקומה ה-86. משם היו נופים מרהיבים של בנייני ואנשי ניו יורק מוגבלים ע"י הנהרות. אחרי שירדנו פגשנו לארוחת ערב עוד בת דודה, רבקה ואת הפעוטה החמודה שלה.

עכשיו אני בדרכי אל ווסט הארטפורד להיות בשבת ושבועות עם חברים שם.

שבת שלום וחג שמח!

On the Road Again - שוב בדרכים

(עברית בהמשך)
"Mama mia, here I go again!"

And packing again, getting ready once again to fly.

Since the beginning of April, I have been back in Israel. It has been great being back, catching up with friends, and wandering my hometown.
In this short visit, I managed to go on a few hikes. During Pesach, I went with a few friends on a day hike into the beautiful Judean Hills. We hiked through the Dolev River (which is dry most of the time), surrounded by the beautiful scenery so typical of Spring in Israel. We also stopped for tea breaks on the way, and a couple of times made tea from freshly picked sage. The day after, a few us went for another excursion, this time taking bikes and riding from our homes, crossing the city on the bicycle path over the old railway line and then leaving Jerusalem on a bike trail in the direction of Bet Shemesh. On the way we decided to turn-off the trail and have a dip in a spring, and went up to Ein Tayasim (literally: Pilots' Spring).

A few weeks after Pesach, I joined my parents and we went with my dad's cousins to visit the Old City, touring the Tower of David and the Western Wall. The tour guide at the Tower of David went on a bit much, so my parents and I snuck off a bit and wandered around by ourselves and then rejoined the cousins to walk down to the Western Wall.

Quite recently I went with another friend to Emek Hatzvaim (Gazelle Valley), which I remember very fondly from childhood. When younger I used to go exploring there with friends and we would sometimes glimpse gazelles and later on, my bus to high school would pass by the valley and I would always look out for gazelles in the morning. Shortly before my return from Australia, the valley was renovated and new gazelles were brought in. It was a bit touristy, and there is access only to part of the valley, but there are comfy viewing chairs on the deck and we saw about 5 gazelles (2 of them were adorable young ones!).

Anyway, tonight I am leaving Jerusalem once again, this time in the opposite direction though, heading west to the United States. I will be almost a month on the East Coast, and then will travel to Colorado, where I will be working as a counselor with Camp Ramah in the Rockies.

Here's to a good time! Cheers and see you upon my return!

 "מאמה מיה, הנה אני שוב הולך"

ושוב אורז, מתכונן לטוס שוב.

מאז תחילת הייתי שוב בארץ. היה נפלא להיות חזרה, להתעדכן עם חברים ולהסתובב בעיר מולדתי.
בביקור הקצר הזה הספקתי גם לצאת לכמה טיולים. בפסח יצאתי עם כמה חברים לטיול יום להרי יהודה המדהימים. טיילנו לאורך נחל דולב, מוקפים בפריחה היפה הכל כך טיפוסית לאביב בישראל. עצרנו גם להפסקות תה וקפה בדרך, וחלק מהפעמים הכנו תה מרווה מעלים שקטפנו לצידי הדרך. ביום שאחרי, חלק מאיתנו יצאנו לעוד טיול כשהפעם לקחנו אופניים ורכבנו מהבית, דרך פארק המסילה עד גן החיות, ומשם המשכנו על שביל ים לים אל כיוון בית שמש. בדרך החלטנו לסטות מהשביל ולעלות אל עין טייסים ולהתקרר במעיין.

כמה שבועות אחרי פסח הצטרפתי אל ההורים והלכנו עם בני דודים של אבא לבקר בעיר העתיקה. בסיור במגדל דוד המדריכה האריכה קלות בהסברים, אז אני והוריי החלטנו לעזוב את הקבוצה והסתובבנו באזור לבד ואחרי הסיור חברנו שוב אל בני הדודים כדי ללכת לכותל המערבי.

בשבוע האחרון הלכתי עם ידידה לעמק הצבאים, שזכור לי לטובה מהילדות. כשהייתי צעיר הייתי מסתובב שם עם חברים בחיפוש אחר צבאים, ובתיכון האוטובוס שלי לבית ספר היה עובר ליד העמק והייתי תמיד מחפש צבאים בבוקר. זמן קצר לפני חזרתי מאוסטרליה, עמק הצבאים עבר שיפוץ והביאו צבאים חדשים. עכשיו המקום קצת תיירותי ואפשר להסתובב רק בחלק מהאזור, אבל יש כיסאות נוחים במקום תצפית טוב ומשם ראינו 5 צבאים (שניים מהם קטנים ומתוקים!).

בכל מקרה, הלילה אני עוזב את ירושלים שוב, הפעם בכיוון ההפוך, מערבה אל ארה"ב. אני אטייל כחודש בחוף המזרחי ולאחר מכן אגיע לקולורדו, שם אעבוד כמדריך במחנה רמה בהרי הרוקיז.


אז בתקווה יהיה כיף! ונתראה כשאחזור!