Surf's Up! - יש גלים!

( עברית בהמשך )

"You can't stop the waves, but you can learn to surf."

I had an amazing time in Surfers Paradise. The weather (mostly), the people, the surf... All were wonderful.

I arrived at 10 in the morning and was told check-in will only be in 4 hours, but unlike in Canberra where I was threatened to be charged another night if I'd get caught sleeping in the lounge, at Backpackers in Paradise they allocated a place to store my bag and let me use the facilities, such as the kitchen and the pool.

I decided to just walkabout around town, touch base with family and friends and shop for shabbat. While wandering I came across a park dedicated in memory to John Fraser, a second lieutenant who jumped on a mine in order to save the lives of his soldiers. It reminded me very much of the story of Major Roey Klein, an officer of the Golani Brigade in the IDF.

After checking-in I went to try out the pool and there I met my roomates: Chris, Scott and Ben, three Sydneysiders up at Surfers for the weekend. We had a good talk and they were very accepting of my religion and the fact that I wouldn't be doing much on shabbat.

Shabbat itself was a wonderful experience. I went to services at the Gold Coast Hebrew Congregation, a small community servicing the area. After the prayers I was invited for both dinner and lunch at Rabbi Nir's house. I had never been at a meal with so many people and so much delicious food. (Insert obligatory and true comment that my mum's food is still the best in the world). Among the diners, there was the rabbi's family, local members of the community, Aussies on holidays and a couple on honeymoon from Brazil. It was really wonderful and with all the people, food, children and friendly family atmosphere, I felt at home.

The next day it was lightly raining in the morning and I went for my surfing lesson. On the way, one of the blokes I asked for directions from ended his instructions by telling me he's a Collingwood supporter too. The sea was quite choppy and powerful, but that just gave good waves to surf. In the 2-hour lesson they covered a lot, including things not directly related to how to surf, such as dealing with rip currents and bluebottle jellyfish. I can't wait to get on the surfboard again!

Later on in the day, after the lesson, the rain continued, so we all just chillaxed next to and in the pool. During my time in Surfers I got a lot of questions from non-Jews about my kippah. "What's the funny hat on your head?" "Did you hurt your head?" and "Do you have a bald spot you're hiding?" were some of the questions. As I've mentioned before it is quite a difference being away from Israel, where everyone has in the very least a basic understanding of Judaism. This is very much a burst bubble for me.

In the evening the rain really started chucking it down for about an hour straight before it continued raining lightly. The sky's still grey and cloudy, but I hope it'll clear up soon. (EDIT: As I'm writing and approach Brisbane the sky is clearing). I definitely would like to return to Surfers and to stay another shabbat with the Jewish community here. This was probably also my last shabbat with a Jewish community until I'm back in Melbourne, since my next weekends will be in Rainbow Beach, Airlie Beach, Mount Isa and Alice Springs and I don't think they have Jewish communities there. If you do know of anything, I'd love you to tell me about it.

Continuing Northwards... Next stop: Brisbane.

"אתה לא יכול לעצור את הגלים, אבל אתה יכול ללמוד לגלוש. "

הייתה לי שהות מדהימה בסרפרז פרדייס. מזג האוויר (ברובו), האנשים, הגלישה... כולם היו מדהימים.

הגעתי ב-10 בבוקר ונאמר לי שאפשר להיכנס לחדר רק בעוד 4 שעות, אבל שלא כמו קנברה כשאיימו לחייב אותי בעוד לילה אם יתפסו אותי ישן בלובי, באכסניה הזאת נתנו לי מקום להשאיר את התיק ואפשרו לי להשתמש בשירותים שלהם, כמו המטבח והבריכה.

החלטתי להסתובב בעיר, לדבר עם משפחה וחברים ולעשות קניות לשבת. בזמן שהסתובבתי עברתי בפארק לזכרו של ג'ון פרייזר, קצין שקפץ על מוקש כדי להציל את חיי חייליו. זה הזכיר לי מאוד את סיפורו של רס"ן רועי קליין ז"ל, קצין מחטיבת גולני של צה"ל.

אחרי שנכנסתי לחדר הלכתי לבדוק את מצב הבריכה ושם פגשתי את חבריי לחדר: כריס, סקוט ובן, שלושה אוסטרלים מסידני שבאו לסרפרז לסופ"ש. הייתה לנו שיחה זורמת והם מאוד קיבלו את הדת שלי ואת העובדה שאני לא אעשה הרבה בשבת.

שבת עצמה הייתה חוויה נפלאה. הלכתי לתפילות בקהילה העברית של הגולד קואסט, קהילה קטנה שמשרתת את האזור. אחרי התפילות הוזמנתי לארוחות ערב וצהריים לביתו של הרב ניר. אף פעם לא הייתי בארוחה עם כל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה אוכל טעים. (הכנסת אמירה מנדטורית ונכונה שהאוכל של אמא עדיין הכי טעים בעולם). בין הסועדים היו משפחתו של הרב, מקומיים מהקהילה, אוסטרלים בחופשה, וזוג מברזיל בירח דבש שלהם. זה היה ממש נפלא ובין כל האנשים, אוכל, ילדים ואווירת משפחה, הרגשתי בבית.

ביום שאחרי ירד גשם קל בבוקר והלכתי לשיעור גלישה. בדרך אחד מהאנשים ששאלתי אותו איך להגיע סיים את תשובתו כשהוא אומר לי שהוא גם אוהד של קולינגווד. הים היה די גועש ועוצמתי, אבל זה נתן גלים טובים לגלישה. ב-2 שעות של שיעור הם עברו על הרבה דברים, כולל דברים שלא קשורים ישירות לגלישה, כמו התמודדות עם זרם סחף ומדוזות שלפוחן. אני ממש רוצה כבר לעלות על גלשן שוב!

בהמשך היום, אחרי השיעור, הגשם המשיך, אז סתם התפננו ליד ובתוך הבריכה. בזמן שלי בסרפרז קיבלתי הרבה שאלות מהגויים לגבי הכיפה שלי. "מה זה הכובע המצחיק הזה?" "נפצעת בראש?" ו"אתה מסתיר התקרחות?" היו חלק מהשאלות שנשאלתי. כמו שציינתי כבר בפוסטים קודמים, זה הבדל גדול לא להיות בארץ, כשכולם יש לפחות ידע בסיסי על יהדות. זה במידה רבה היה ניפוץ בועה בשבילי.

בערב הגשם התחיל לרדת חזק מאוד לשעה רצופה ואז המשיך בטפטוף קל. השמיים עדיים אפורים ומעוננים, אבל אני מקווה שזה ישתפר בקרוב. (עריכה: בזמן שאני כותב ומתקרב לבריסבן העננים מתפזרים). אני בהחלט רוצה לחזור בעתיד לסרפרז ולהישאר עוד שבת עם הקהילה היהודית פה. זו גם כנראה הייתה השבת האחרונה שלי עם קהילה יהודית עד שאני אחזור למלבורן, כפי שהסופ"שים הבאים שלי יהיו בריינבו ביץ', איירלי ביץ', מאונט אייזה ואליס ספרינגס ואני לא חושב שיש שם קהילות יהודיות. אם אתם מכירים משהו אני אשמח לשמוע.

וממשיך צפונה... תחנה הבאה: בריסבן.

Beach Life - החיים בחוף

( עברית בהמשך )
"How thin and insecure is that little beach of white sand we call consciousness."

Beach and ocean. That's about the only thing to do in Byron Bay. And the lighthouse. And people who love getting drunk and/or high every night. That's why I chose to stay only one day there. It's all I felt that I need. Also I want to mingle with the locals and this place is one hot tourist attraction. And while I like my beer every now and then, I didn't fly all the way to Australia just to do that... I could have stayed at home and gotten drunk.

I actually had a not bad day considering that though. I woke up late, despite wanting to go to the lighthouse for sunrise, after arriving wiped from the bus rides. So I went down to the beach for a few hours and then while wandering around town, debating if to go to the lighthouse for sunset or next day's sunrise, I was greeted by a bloke from one of the travel centres. We spoke about my travelling plans and we ended up booking what I had planned. I stayed there much more than I thought I would, so my dilemma was decided for me.

The next morning I awoke before the sun and walked the 40 minutes to the lighthouse. There were more people than I expected there and we all enjoyed Australia's first rays of light together.

Onwards and Northwards! Next stop: Surfers Paradise.

"כמה דק הוא אותו חוף קטן של חול לבן שאנו מכנים תודעה."

חוף וים. זה בערך הדבר היחיד שיש לעשות בביירון ביי. והמגדלור. ואנשים שאוהבים להשתכר ו/או להתמסטל כל לילה. לכן בחרתי להישאר שם רק יום אחד. זה כל מה שהרגשתי שצריך. גם אני רוצה לפגוש אוכלוסייה מקומית והמקום הזה הוא מגנט לתיירים. ואמנם אני אוהב פעם ב לשבת עם חברים על בירה, לא טסתי עד אוסטרליה בשביל זה... הייתי יכול להישאר בבית ולהשתכר.

האמת היה לי יום לא רע בכל מקרה. התעוררתי מאוחר, למרות שרציתי ללכת למגדלור בזריחה, אחרי שהגעתי שפוך מהנסיעות. אז ירדתי לחוף לכמה שעות ואז בזמן שהסתובבתי בעיר, מתלבט אם ללכת למגדלור לשקיעה או לזריחה של היום אחרי, התחיל לדבר איתי בחור מאחד ממרכזי הארגון טיולים. דיברנו על התכנונים שלי ובסוף הזמנו דברים שרציתי. נשארתי שם הרבה יותר מזמן משחשבתי שאני אשאר, אז הדילמה נפתרה בשבילי.

למחרת בבוקר קמתי לפני השמש והלכתי 40 דקות אל המגדלור. היו שם יותר אנשים מאשר ציפיתי שיהיו וביחד נהנו מקרני האור הראשונות שהגיעו לאוסטרליה.

קדימה וצפונה! תחנה הבאה: סרפרס פרדייס.

Dog Free - חופשי ככלב

( עברית בהמשך )
"Life is full of banana skins. You slip, you carry on."

My day at Coffs Harbour started terribly with the realization that I left my hiking boots on the bus arriving at my sleep-addled mind 5 minutes after the bus had left the station. But from such a bad start my day could only go up, right?

I made my way to Coffs Beach but alas arrived just after the peak of sunrise. I spent a couple of hours sitting by the beach and watching Coffs Harbour's locals coming down, most with their four-legged canine friends, to do some water sports or just hang out letting the dogs run. I found out later that it is a leash-free beach.

From the beach I made my way to the Big Banana, which had a few tourists, but apart from getting a picture of/with the statue there isn't much to do there unless you really like the taste of bananas, and then you might want to sit down at the restaurant. After an inquiry at the information centre I decided to walk back to the beach and then follow the creek to the Botanic Gardens.

When I got to the creek, a combination of the pleasure of seeing unleashed dogs being allowed to run free and the heat of the day made me decide to put down my bag, remove my sandals and dip my feet in the creek. As soon as I did I met a phenomenal dog named Barney who amazingly dives underwater to fetch rocks. Following Barney's antics I also spoke and bonded with his owners, Coffs Harbour locals Gordon and Kerrie.

After Barney fetched many rocks from varying depths, Gordon and Kerrie offered to give me a lift to a lookout overlooking all of Coffs Harbour. On the way to the lookout they also showed me their lovely and gigantic house. The view from the lookout was amazing, showing all of Coffs Harbour in its beauty. Following the lookout the lovely couple invited me for lunch at the local RSL club, which was delicious. Exchanging details and saying goodbyes I wandered around the town until the bus time arrived (the bus itself took a bit more time to show up).

Onwards and Northwards! Next stop: Byron Bay.

"החיים מלאים בקליפות בננה. אתה מחליק, אתה ממשיך הלאה."

היום שלי בקופס הארבור התחיל באופן נוראי כשהבנה שהשארתי את נעלי ההרים שלי באוטובוס הכתה במוחי הישנוני 5 דקות אחרי שהאוטובוס יצא מהתחנה. אבל מהתחלה כזאת רעה אפשר רק לעלות, נכון?

 עשיתי את דרכי אל חוף קופס אבל לדאבוני הגעתי בדיוק אחרי שיא הזריחה. לכמה שעות ישבתי לחד החוף וצפיתי במקומיים יורדים לים, רובם עם חברים על ארבע, כדי לעסוק בספורט ימי או סתם להיות בחוף כשהכלבים רצים חופשי. גיליתי מאוחר יותר שזה חוף המיועד לכך שהכלבים יסתובבו חסרי רצועה.

מהחוף המשכתי אל הבננה הגדולה, שהיו בה כמה תיירים, אבל חוץ מצלם או להצטלם עם הפסל אין יותר מדי מה לעשות אלא אם אתם אוהבים את טעם הבננה, ואז אולי תרצו לשבת במסעדה. אחרי בירור במרכז המבקרים החלטתי ללכת חזרה לחוף ואז לצעוד בעקבות הנקיק אל הגנים הבוטאניים.

כשהגעתי לנקיק, שילוב של ההנאה מלראות כלבים רצים חופשי וחוף היום גרם לי להוריד את התיק ואת הסנדלים ולטבול רגליי בנקיק. ברגע שעשיתי זאת פגשתי כלב פנומנאלי בשם בארני שבאופן מדהים צולל מתחת למים כדי להשיב אבנים. בעקבות מעשיו של בארני גם פיתחתי שיחה עם בעליו, מקומיים מקופס הארבור גורדן וקרי.

אחרי שבארני החזיר אבנים ממעמקים משתנים, גורדון וקרי הציעו להביא לי טרמל לתצפית הצופה על כל קופס הארבור. בדרך לתצפית הם גם הראו לי את ביתם המקסים והעצום. הנןף מנקודת התצפית היה מדהים, והראה את כל קופס הארבור היפה. לאחר התצפית הזוג המקסים הזמינו אותי לארוחת צהריים במועדון RSL המקומי, שהיה טעים מאוד. כשהחלפנו פרטים ונפרדנו הסתובבתי בעיר עד הזמן של האוטובוס (האוטובוס עצמו לא הגיע בזמן).

קדימה וצפונה! תחנה הבאה: ביירון ביי.

Power of the People - כוחם של אנשים

( עברית בהמשך)

"How high will the sycamore grow? 
If you cut it down, then you'll never know."

I visited an animal reserve today named Blackbutt Reserve in Newcastle. The most amazing thing about it? Not the variety of animals. Not the kindness of the staff. Not the fact that is surrounded by roads. Not the many walking trails which interweave with two other reserves in the vicinity. The most amazing thing is that it is free. Why is it free? Because the citizens of Newcastle wanted it to remain free and when faced with the choice between paid entry to the reserve and between paid parking they picked paid parking.

I vastly enjoyed the array of animals. From the earthbound wombats and wallabies through the tree climbing koalas and monitors up to the free-flying assortment of birds. Near the end of my circuit of the Reserve I had a good chat with keeper Doyle, exchanging stories about travelling and about animals. I even got to go with him behind-the-scenes and meet 'n' pet a koala. So so so silky and soft!

Afterwards I set off along the trails circling through the reserves by foresty ways surrounded by tall trees.

Later I wandered around Newcastle beach and the Shortland Esplanade, stopping at Fort Scratchley which was unfortunately closed. Continuing around the bend I went all through the esplanade before getting to the city centre and wandering around until my bus time.

Another aspect of Newcastle that struck me was the niceness of the locals. I have felt this in the rest of Australia, but today in Newcastle especially. Random people inquired nicely about my travels on the street and gave helpful advice just because I happened to be passing by them.

Before leaving Sydney the main reaction to my stop in Newcastle was "there's nothing to do there." Well now you know there is. Blackbutt Reserve is amazing, both in concept and in reality. Fort Scratchley looks cool from the outside (don't come on a Tuesday if you want to go in). The beaches look great and there are great waves for surfing. And the people are nice.

Onwards and Northwards! Next stop: Coffs Harbour.

"מה גובהו של עץ הסיקאמור?
אם תכרות אותו, לא תדע לפתור."

ביקרתי בשמורת בעלי חיים בניוקאסל היום בשם בלאקבאט. הדבר הכי מדהים בה? לא מגוון החיות. לא נחמדות הצוות. לא העובדה שהיא מוקפת כבישים. לא השבילים הרבים שמובילים גם לשמורות הקרובות. הדבר הכי מדהים הוא שהכניסה בחינם. למה בחינם? כי תושבי ניוקאסל רצו שהכניסה תישאר חופשית וכשהיו צריכים לבחור בין כניסה בתשלום לבין חניה בתשלום הם בחרו בחניה בתשלום.

מאוד נהנתי משלל בעלי החיים. מהיצורים על הקרקע כמו הוומבאט והוולאבי דרך מטפסי העצים כמו הקואלה והכח ועד הציפורים המעופפות הרבות. לקראת סוף הסיבוב שלי בשמורה הייתה לי שיחה טובה עם עובד המקום דוייל, כשהחלפנו סיפורים על טיולים ועל בעלי חיים. אפילו זכיתי להיכנס מאחורי הקלעים ולפגוש וללטף קואלה. כל כך כל כך רך ונעים!

אחרי זה יצאתי לטיול לאורך השבילים וסובבתי את השמורות בדרכים מיוערות מוקף בעצים גבוהים.

לאחר מכן הסתובבתי בחוף ניוקאסל ובטיילת שורטלנד, ועצרתי במבצר סקרצ'לי שלמרבה הצער היה סגור. המשכתי בסיבוב לאורך החוף ולבסוף הגעתי למרכז העיר והסתובבתי שם עד זמן האוטובוס שלי.

עוד פן בניוקאסל שקסם לי היה נחמדות התושבים. הרגשתי את זה בשאר אוסטרליה, אבל היום בניוקאסל במיוחד. אנשים אקראיים ברחוב שאלו בחום על הטיול שלי ונתנו עצות רק כי במקרה עברתי לידם.

לפני שעזבתי את סידני התגובה העיקרית לעצירה שלי בניוקאסל הייתה "אין מה לעשות שם." עכשיו אתם יודעים שיש. שמורת בלאקבאט מדהימה, בקונספט ובביצוע. מבצר סקראצ'לי נראה מגניב מבחוץ (אל תלכו ביום שלישי אם אתם רוצים להיכנס). החופים נראים אדירים ויש אחלה גלים בשביל גלישה. והאנשים נחמדים.

קדימה וצפונה! עצירה הבאה: נמל קופס.

City of Beaches - עיר חופים

( עברית בהמשך)
"The sea does not reward those who are too anxious, too greedy, or too impatient. One should lie empty, open, choiceless as a beach - waiting for a gift from the sea."

Well my time in Sydney has come to an end and I'm on the move again. I enjoyed my time in this coastal city with the many beaches it has. Unlike Melbourne, it would be extremely difficult not to notice the waters of Sydney, especially as its most famous landmarks are in the harbour.

I stayed in Sydney with a lovely family. Tibby and Betsy and their children Daniel, Michael, Gabriel and Shoshana. They made me feel at home and looked after me as one of their own.

I started my sightseeing with the classics of Sydney: Opera House, Harbour Bridge, Royal Botanic Gardens, Mrs Macquarie's Point as well as the ANZAC Memorial in Hyde Park. The day after my mother's friend took us on an excursion to The Blue Mountains with a stop at the Norman Lindsay Gallery (talk about nostalgia!) on the way back. On New Year's Eve I walked to Rose Bay and then in the evening watched the fireworks from Dumeresq Reserve. The following week I visited Botany Bay (which got its own post) and took a ferry to Manly.

During my stay in Sydney there were also some less fun times, when my travel partner first stood me up when we were going to ferry to Manly and two days later told me he wants to go separate ways. On New Year's Eve! So I had to replan my trip without multi-day hikes and I will most likely delay the New Zealand part to a different trip.

As well as the sightseeing I got to see a lot of beaches, including Bondi, Coodgie, Cronulla, Manly and Shelly. I also got experiences of the ocean which I didn't have growing up in Jerusalem, which is not famous for its coast. I had my first time surf swimming in the ocean, which was quite tolling and more different from pool swimming than I expected. On my last day in Sydney, Michael gave me a basic lesson in surfing. I managed to catch waves lying down, but haven't succeeded yet to make the transition to standing (popping up in surfer's lingo). The feeling when you catch a wave, especially your first one, is so amazing and exhilarating it is hard to describe in words. It really is an experience you have to go through to know how it feels. I'm definitely going to look for more surfing opportunities on the way up the coast.

Now I'm continuing up the coast. Onwards! Northwards! Next stop: Newcastle.

"הים לא מתגמל את מי שלהוט מדי, חמדן מדי, או חסר סבלנות מדי. אדם צריך לשכב ריק, פתוח, נטול בחירה כחוף - מחכה למתנה מהים."

טוב, זמני בסידני הגיע לסיומו ואני שוב בדרכים. נהנתי משהותי בעיר החוף הזאת עם שלל חופיה. שלא כמו מלבורן, קשה מאוד לפספס את המים בסידני, במיוחד כפי האטרקציות המרכזיות של העיר נמצאות בנמל.

התארחתי בסידני אצל משפחה מקסימה. טיבי ובטסי וילדיהם דניאל, מיכאל, גבריאל ושושנה. הם נתנו לי הרגשה של בית ודאגו לי כאחד משלהם.

התחלתי את התיור שלי עם הקלאסיקות של סידני: בית האופרה, גשר הנמל, הגנים הבוטאניים, נקודת התצפית של גברת מקוורי וגם ביקרתי באנדרטה ללוחמי האנזאק בהייד פארק. ביום שאחרי חברה של אימי לקחה אותנו לטיול להרים הכחולים עם עצירה בגלריה של נורמן לינדסי (איזה נוסטלגיה!) בדרך חזרה. בערב השנה החדשה הלכתי אל מפרץ רוז ובערב צפיתי בזיקוקים משמורת דומרסק. בשבוע אחרי ביקרתי במפרץ בוטאני (שקיבל פוסט משל עצמו) ולקחתי מעבורת למנלי.

במהלך שהותי בסידני היו גם זמנים פחות כיפיים, כשחברי למסע קודם הבריז ךי כשהיינו אמורים לקחת מעבורת למנלי ביחד ויומיים אחרי הודיע לי שהוא רוצה שנלך דרכים נפרדות. בערב השנה החדשה! אז הייתי צריך לתכנן מסלול מחדש בלי טרקים ארוכים ואני כנראה אדחה את החלק של ניו זילנד לזמן אחר.

 בנוסף לאטרקציות האלו ראיתי גם חופים רבים, ביניהם בונדיי, קודג'י, קרונאלה, מנלי ושלי. חוויתי גם חוויות בים שלא היו לי בעבר כיליד ירושלים, שלא מפרסמת בזכות החוף שלה. חוויתי לראשונה שחייה בים, שהיה מעייף ושונה במשחייה בבריכה יותר משציפיתי. ביום האחרון שלי בסידני, מיכאל העביר לי שיעור גלישה בסיסי. הצלחתי לתפוס גלים בשכיבה, אבל עוד לא הצלחתי לעבור לעמידה. ההרגשה שאתה תופס גל, במיוחד הראשון, היא כל כך מדהימה ומלהיבה שקשה לתאר אותה במילים. זו היא באמת חוויה שחייבים לעבור כדאי לדעת את הרגשתה. אני בהחלט הולך לחפש עוד הזדמנויות לגלוש במעלה החוף.

 עכשיו אני ממשיך עם החוף. קדימה! צפונה! תחנה הבאה: ניוקאסל.

Genesis - בראשית

( עברית בהמשך)

"Everything that has happened... has its roots in this area."

Today I visited the point at which Australia began - Captain James Cook's Landing Point in Botany Bay.

A quick history lesson - Captain Cook landed his ship the "Endeavour" at Botany Bay on 28 April 1770. Cook and his men were met by opposition from the natives. Musket shots and lances were exchanged and when one of the natives' elders ran to his hut to grab a shield for protection, Cook and his crew landed on the rock. After some more exchange of fire the natives fled. The crew found a small stream as a freshwater supply and dug a well to further it. The richness and natural abundance kept the party at the bay for eight days and the plenty impressed Cook enough to name the place Sting Ray Harbour, and later Botany Bay. The scientific collection, gathered by Joseph Banks and Daniel Solander, was unprecedented in both size and nature. Departing Botany Bay, they continued northwards along the coast until Possession Island in Far North Queensland, claiming all of the coast as British territory, before returning to England via Indonesia and South Africa. Despite the decision to move the convict settlement to Sydney Cove, "Botany Bay" remained a metonym for transportation to any Australian penal settlement for some time.

The area around the bay on the Kurnell Peninsula is very well done, with information signs and memorials to crew members (including Sir Joseph Banks, Forby Sutherland and Daniel Solander) set on beautiful lawns surrounded by the quiet waters of the bay.

I also had the personal connection to the place, as my dad wrote a historical novel named "Sail Away from Botany Bay," telling the story of a group of prisoners trying to escape the cruel conditions of an Australian convict colony.

 "כל מה שקרה... יש לו שורשים באזור זה."

היום ביקרתי בנקודה בה אוסטרליה התעלה - נקודת הנחיתה של קפטן ג'יימס קוק במפרץ בוטאני.

שיעור היסטוריה קצר - קפטן קוק נחת עם ספינתו "אנדבור" (משמעות השם: המאמץ) במפרץ בוטאני ב-28 באפריל 1770. ילידי המקום התנגדו לקוק ואנשיו. במהלך החלפת יריות וזריקת חניתות אחד מזקני הילידים רץ לבקתתו לקחת מגן בשביל הגנה, וקוק וחברתו ניצלו את ההזדמנות לנחות על האבן. אחרי עוד חילופי אש הילידים ברחו. הצוות מצא נחל קטן והשתמשו בו ובבאר שחפרו כמאגר מים. העושר והשפע הטבעי השאיר את האנשים במפרץ לשמונה ימים והרשים את קוק מספיק כדי שיעניק שם למפרץ. אוסף הממצאים המדעים, שנאסף ע"י ג'וסף בנקס ודניאל סולנדר, היה חסר תקדים בגודלו ובתוכנו. אחרי שעזבו את מפרץ בוטאני הם המשיכו צפונה עד האי פוזשן בצפון הרחוק של קווינזלנד, תבעו את החוף כשטח בריטי, וחזרו לאנגליה דרך אינדונזיה ודרום אפריקה. למרות ההחלטה להעביר את מיקום מושבת האסירים למפרץ סידני, "מפרץ בוטאני" נשאר ביטוי נרדף להעברה לכל מושבת עונשין אוסטרלית למשך תקופה.

האזור סביב למפרץ בחצי האי קרנל מתוחזק היטב, עם שלטי הסבר ומצבות זיכרון לאנשי צוות (כולל סר ג'וסף בנקס, פורבי סאת'רלנד ודניאל סולנדר) על מדשאות יפות מוקפות במים השקטים של המפרץ.

בנוסף, היה לי גם חיבור אישי למקום, כפי שאבא שלי כתב רומן היסטורי המבוסס על האזור, המספר את סיפורם של קבוצת אסירים המנסים לברוח מהתנאים הקשים של מושבת אסירים אוסטרלית.

New Year - שנה חדשה

( עברית בהמשך)

"Tomorrow is the first blank page of a 365 page book. Write a good one."

Well, New Year's Eve was a bit of a roller coaster of a day... My original plans were to meet up in the morning with my travelling partner, wander around the Centre of Sydney and then stake out a good spot to watch the fireworks and bring in the New Year.

Anyways, he decided he wants to do his own thing without me and left me a bit in the lurch. I took a walk down to Rose Bay and on the way I made friends with the neighbour's 1.5 year-old dog, exchanged words with an elderly Hebrew speaking golfer, found a yellow-crested cockatoo's feather and passed an Italian family playing backgammon. The bay itself is also very beautiful and relaxing.

When I returned from my walk Betsy (who is my mother's friend's sister and is graciously hosting me in Sydney) was surprised to see me around. I told her what happened and she arranged for me to meet up with Ari, the son of another of mum's friends, and his friends from university to go with them to see the fireworks.

I thought it might be a bit awkward at the beginning, since I hadn't met them before, but they were a really lovely bunch of people. We took loads of food down to our lookout spot at Dumaresq Reserve and it was much less crowded than the City Centre spots, consisting mostly of locals and not packed with tourists. The first display of fireworks was the family version for kiddies at 9 o'clock and they were quite great. To pass the time till midnight we played games of Charades and at 5 to midnight we put on "The Final Countdown." The midnight fireworks were spectacular and well coordinated ushering in the new year.

Happy New Year everyone! Let's make the most of it. 365 blank pages... better get writing.

"מחר הוא הדף הריק הראשון של ספר באורך 365 דפים. תכתבו אחד טוב."

טוב, ערב השנה החדשה הייתה קצת רכבת הרים של יום... התכנית המקורית שלי הייתה להיפגש בבוקר עם חברי לטיול, להסתובב במרכז סידני ואז להתביית על מקום טוב לצפות בזיקוקים ולהכניס את השנה החדשה.

כל מקרה, הוא החליט שהוא רצה לעשות את הקטע שלו לבד בלעדיי. טיילתי לי למפרץ רוז ובדרך התחברתי לכלבה של השכנים, החלפתי מילים עם שחקן גולף זקן דובר עברית, מצאתי נוצה של תוכי ועברתי משפחה איטלקית משחקת שש-בש. גם המפרץ עצמו היה מאוד יפה ושלו.

כשחזרתי מההליכה בטסי (אחותה של חברה של אימי שמארחת אותי בחסד פה בסידני) הייתה מופתעת לראות אותי בבית. אמרתי לה מה קרה והיא ארגנה שאני אפגש עם ארי, הבן של עוד חבר של אימי, וחבריו מהאוניברסיטה ושאני אלך איתם לראות את הזיקוקים.

חשבתי בהתחלה שזה יהיה קצת מביך, כפי שלא פגשתי אותם בעבר, אבל הם היו חבורה נפלאה של אנשים. לקחנו הרבה אוכל למטה לנקודת התצפית שלנו בשמורת דומרסק וזה היה הרבה פחות עצוב ממרכז העיר, כאשר רוב האוכלוסייה הייתה מקומית ולא מלאה בתיירים. המיצג הראשון של זיקוקים היה הגרסה המשפחתית לילדודס בשעה 9 והם היו טובים. להעביר את הזמן עד חצות שיחקנו משחק ניחוש של שמות ובחמישה לחצות שמנו את השיר "הספירה לאחור." הזיקוקים של חצות היו מרהיבים ומתוזמנים היטב כדי להכניס את השנה החדשה.

 שנה חדשה שמחה לכולם! בוא נגרום לה להיות מדהימה. 365 דפים ריקים... כדאי להתחיל לכתוב.