05 April 2015

In the Holy Land for Passover - בארץ הקודש לפסח

(עברית בהמשך)

“To me, you are still nothing more than a little boy who is just like a hundred thousand other little boys. And I have no need of you. And you, on your part, have no need of me. To you, I am nothing more than a fox like a hundred thousand other foxes. But if you tame me, then we shall need each other. To me, you will be unique in all the world. To you, I shall be unique in all the world.”

Here I am, back in Israel, having arrived just before Passover. My parents drove out to pick me up from the airport and I have been busy catching up with friends.

How does one sum up 4 months in a few words, sentences or paragraphs? Obviously when seeing people again, the first question is "How was it?" (Though some say "We've been following your Facebook/blog, so we know you had an amazing time"). And yes, it was an amazing, wonderful trip with beautiful places and great people and a lovely culture.You want to tell your friends every detail of the trip, but yet you want it to just come up naturally in the conversation, not to have it forced and awkward and also you want to hear about what they've been getting up to in the meantime.
Of course all of this trip was made better thanks to all the help I got, from the family, from friends, from fellow travellers and even from random people on the way. The help also ranges widely: a place to stay in, having a meal together, hiking together, having a nice conversation or even just a friendly smile. You connect with the people you meet on your travels, you impact each other, even if in the smallest way, and they are what truly makes your trip unique from other people's trips.

It's odd and a bit surreal being back. On one hand, after 4 months I got used to the culture and atmosphere of Australia, and on the other hand some things I didn't get used to and maybe never will. For example: In Australia they drive on the other side of the road, and I didn't manage to get used to it. When crossing a main street with traffic lights and such, I would consciously make sure to look in the right direction, but when crossing a little side street, I would still sub-consciously look in the wrong direction and sometimes a car would then appear from the other side, and I had a few close calls.
Back in Israel, after being with some friends out around town, I realised that I naturally and easily slipped back into things. Crossing the road is once again the most natural thing, not requiring extra thinking and I know my way around without consulting my map every few minutes. It's great to be back with my circle of friends and in my community, but on the other hand, half my heart yearns for the Australian culture (the sports and the laid-backness) and my family & friends there.

Anyways, don't stray too far from this blog. Firstly I plan to post about trips here in Israel, and secondly, in mid-May I am flying to the United States, with the plan being to travel and see friends and family for around a month and then work as a counsellor at a summer camp in the Rockies.

So till next time,
Happy Holidays and travel on!

“בשבילי אינך אלא ילד קטן, ואינך שונה ממאות אלפי ילדים קטנים אחרים, לכן אני אינני זקוק לך וגם אתה אינך זקוק לי. בשבילך אינני אלא שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים. אבל אם תאלף אותי, אזי נהיה זקוקים איש לרעהו. אתה תהיה בשבילי יחיד ומיוחד בכל העולם, ואני אהיה בשבילך יחיד ומיוחד בעולם.”

הנני כאן, חזרה בארץ אחרי שנחתי קצת לפני תחילת חג הפסח. ההורים שלי אספו אותי מנתב"ג, ואני מבלה בלהיפגש עם חברים.

איך מסכמים 4 חודשים בכמה מילים, משפטים או פסקאות? באופן טבעי, כשרואים אנשים שוב אחרי טיול ארוך, השאלה הראשונה היא "איך היה?" (למרות שיש כמה אנשים שאמרו לי "עקבנו אחרי הטיול שלך בפייסבוק/בבלוג ואנחנו יודעים שנהנית"). וכן, זה היה טיול מדהים עם מקומות מרהיבים, אנשים נפלאים ותרבות נהדרת. אתה רוצה לספר לאנשים את כל הפרטים של הטיול שלך, אבל אתה גם רוצה שזה יעלה בטבעיות בשיחה ולא שזה יהיה באופן מאולץ ומלאכותי, וגם אתה רוצה לשמוע על חוויותיהם בזמן האחרון.
כמובן, כל הטיול הזה היה הרבה יותר כיף תודות לכל העזרה שקיבלתי, מהמשפחה, מחברים, ממטיילים אחרים ואפילו מאנשים אקראיים בדרך. העזרה גם מתבטאת בהרבה דברים: מקום לישון בו, ארוחה ביחד, הליכה ביחד, שיחה נחמדה ואפילו סתם חיוך. אתה מתחבר עם האנשים שאתה פוגש בדרכים, ואתם משפיעים אחד על השני, אפילו אם רק קצת, והאנשים האלו הם מה שבאמת מבדיל בין הטיול שלך לטיולים של אנשים אחרים.

זה עדיין קצת מוזר וסוריאליסטי להיות חזרה בארץ. מצד אחד, אחרי 4 חודשים התרגלתי לתרבות ואווירה באוסטרליה, ומצד שני יש דברים שלא התרגלתי אליהם ואולי אף פעם לא אתרגל. לדוגמא: באוסטרליה הם נוהגים בצד השני של הכביש, ופשוט לא הצלחתי להתרגל לעניין. כשחציתי כביש ראשי עם אורות וכו', הייתי באופן מודע דואג להסתכל לכיוון הנכון, אבל כשחציתי כביש צדדי קטן, עדיין הייתי מסתכל, בלי לחשוב, לכיוון הלא נכון, ובמקרה שמכונית הגיעה כמעט נדרסתי.
חזרה בארץ, אחרי שיצאתי עם כמה חברים להסתובב בעיר, גיליתי שאני באופן טבעי וחלק מרגיש בבית. לחצות את הכביש זה שוב עניין פשוט שלא דורש חשיבה מיוחדת ואני יכול להגיע למקומות בלי להסתכל במפה כל כמה דקות. זה נפלא להיות חזרה במעגל החברים שלי ובקהילה שלי, אבל מצד שני, חצי מהלב שלי מתגעגע לתרבות האוסטרלית (במיוחד הספורט והרוגע) ולחברים ומשפחה שם.

בכל מקרה, אל תתרחקו יותר מדי מהבלוג הזה. קודם כל אני מתכנן לכתוב על מסלולים בארץ, ושנית, באמצע מאי אני טס לארה"ב, שם אטייל ואפגש עם חברים ומשפחה סביבות חודש ואז אעבוד כמדריך במחנה קיץ בהרי הרוקיז.

אז עד הפעם הבאה,
חג שמח ותמשיכו לטייל!

02 April 2015

Skyscraper City - הרי שחקים

(עברית בהמשך)
"We shape our buildings, thereafter they shape us."

On the way back to Israel I had a 2-day stopover in Hong Kong, due to that being the only flight available, having preponed my return so I could go to my good mate Noey's wedding.

Arriving in Hong Kong I received a bit of a culture shock as it is in stark contrast to Australia. From large, open spaces where every person owns a massive block of land I arrived in a small, condensed city where the skyscrapers rise to 50 floors. After associating for 4 months with laid-back, easy going people I found myself speaking to people always stressed and rushing to get places, mixed in with their main language not being one of my native tongues.

On the day of my arrival it took me time just to work out how to get to the city, where the hostel is and to find a vegetarian place I could eat at. With a bit of luck, a little help from some nice locals and a little help from Google, I worked it all out and l ended the night with a stroll through the night markets.

The next day, I met up with Noey's parents, who were also on route to Israel and the wedding, and after a nice brekkie at Starbucks, we headed out for a bushwalk along the Hong Kong Olympic Trail. 10 minutes after leaving the city we found it hard to believe we were suddenly in the midst of nature, surrounded by lush vegetation and colourful butterflies. Walking along the trail towards the village Mui Wo, we passed classic scenes from traditional China, such as farmers working in the field, colourful offerings in respect for the dead, and rickshaws. We got to the beautiful Mui Wo beach and spotted a vegetarian restaurant to lunch in, sampling the local Chinese dumplings.

After taking a bus back to Noey's parents' hotel, we went our separate ways. They to the airport for their flight and I to sightsee around Victoria Harbour. There I saw the clock tower and wandered along the Avenue of Stars, though I recognized only Bruce Lee and Jackie Chan. From there I headed back to my hostel and wandered around the markets a bit more.

The next day I took the train to the airport for my flight back to Israel.

"אנו מעצבים את הבניינים שלנו, לאחר מכן הם מעצבים אותנו."

בדרך לארץ הייתה לי עצירה של יומיים בהונג קונג, כי זאת הייתה הטיסה היחידה עם מקום, כפי שהקדמתי את הטיסה כדי להספיק לחתונה של חברי הטוב נועי.

 כשהגעתי להונג קונג היה לי הלם תרבותי קל, כי העיר בקונטרסט גמור לאוסטרליה. ממרחבים פתוחים וגדולים שלכל אדם יש שטח ענק הגעתי לעיר קטנה וצפופה שגורדי השחקים בה מתנשאים ל-50 קומות. אחרי שהסתובבתי 4 חודשים בחברת אנשים שלווים ונינוחים מצאתי את עצמי מדבר עם אנשים טרודים ולחוצים, ובנוסף גם שפתם העיקרית לא הייתה משפות האם שלי.

ביום הגעתי לקח לי זמן להבין איך להגיע לעיר, איפה האכסניה ולמצוא מקום צמחוני בו אוכל לאכול. עם קצת מזל, קצת עזרה ממקומיים נחמדים ועוד קצת עזרה מגוגל, הצלחתי וגם הסתובבתי בשווקי הלילה.

למחרת, נפגשתי עם הוריו של נועי, שגם הם היו בדרכם לארץ ולחתונה, ואחרי ארוחת בוקר נחמדה ב"סטארבקס", יצאנו לטיול לאורך השביל האולימפי של הונג קונג. עשר דקות אחרי שעזבנו את העיר התקשנו להאמין אנחנו באמצע הטבע, מוקפים צמחייה שופעת ופרפרים צבעוניים. בהליכתנו אל עבר הכפר מוי וו, עברנו סצנות קלאסיות מסין הישנה, כמו איכרים עובדים את האדמה, הקרבות צבעוניות לזכר המתים וריקשות. הגענו לחוף מוי וו היפה ומצאנו מסעדה צמחונית לארוחת צהריים, שם ניסינו את הכופתאות המקומיים.

אחרי שלקחנו אוטובוס חזרה למלון של הוריו של נועי, נפרדו דרכינו. הם נסעו לשדה תעופה בשביל הטיסה שלהם, ואני המשכתי לתייר באזור נמל ויקטוריה. שם ראיתי את מגדל השעון והלכתי לאורך שדרת הכוכבים, שם הכרתי רק את ברוס לי וג'קי צ'אן. אחרי זה חזרתי לאכסניה והסתובבתי עוד קצת בשווקי הלילה.

ביום למחרת, נסעתי ברכבת לשדה התעופה כדי לעלות על הטיסה שלי חזרה לארץ.