“To me, you are still nothing more than a little boy who is just like a hundred thousand other little boys. And I have no need of you. And you, on your part, have no need of me. To you, I am nothing more than a fox like a hundred thousand other foxes. But if you tame me, then we shall need each other. To me, you will be unique in all the world. To you, I shall be unique in all the world.”
Here I am, back in Israel, having arrived just before Passover. My parents drove out to pick me up from the airport and I have been busy catching up with friends.
How does one sum up 4 months in a few words, sentences or paragraphs? Obviously when seeing people again, the first question is "How was it?" (Though some say "We've been following your Facebook/blog, so we know you had an amazing time"). And yes, it was an amazing, wonderful trip with beautiful places and great people and a lovely culture.You want to tell your friends every detail of the trip, but yet you want it to just come up naturally in the conversation, not to have it forced and awkward and also you want to hear about what they've been getting up to in the meantime.
Of course all of this trip was made better thanks to all the help I got, from the family, from friends, from fellow travellers and even from random people on the way. The help also ranges widely: a place to stay in, having a meal together, hiking together, having a nice conversation or even just a friendly smile. You connect with the people you meet on your travels, you impact each other, even if in the smallest way, and they are what truly makes your trip unique from other people's trips.
It's odd and a bit surreal being back. On one hand, after 4 months I got used to the culture and atmosphere of Australia, and on the other hand some things I didn't get used to and maybe never will. For example: In Australia they drive on the other side of the road, and I didn't manage to get used to it. When crossing a main street with traffic lights and such, I would consciously make sure to look in the right direction, but when crossing a little side street, I would still sub-consciously look in the wrong direction and sometimes a car would then appear from the other side, and I had a few close calls.
Back in Israel, after being with some friends out around town, I realised that I naturally and easily slipped back into things. Crossing the road is once again the most natural thing, not requiring extra thinking and I know my way around without consulting my map every few minutes. It's great to be back with my circle of friends and in my community, but on the other hand, half my heart yearns for the Australian culture (the sports and the laid-backness) and my family & friends there.
Anyways, don't stray too far from this blog. Firstly I plan to post about trips here in Israel, and secondly, in mid-May I am flying to the United States, with the plan being to travel and see friends and family for around a month and then work as a counsellor at a summer camp in the Rockies.
So till next time,
Happy Holidays and travel on!
“בשבילי אינך אלא ילד קטן, ואינך שונה ממאות אלפי ילדים קטנים אחרים, לכן אני אינני זקוק לך וגם אתה אינך זקוק לי. בשבילך אינני אלא שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים. אבל אם תאלף אותי, אזי נהיה זקוקים איש לרעהו. אתה תהיה בשבילי יחיד ומיוחד בכל העולם, ואני אהיה בשבילך יחיד ומיוחד בעולם.”
הנני כאן, חזרה בארץ אחרי שנחתי קצת לפני תחילת חג הפסח. ההורים שלי אספו אותי מנתב"ג, ואני מבלה בלהיפגש עם חברים.
איך מסכמים 4 חודשים בכמה מילים, משפטים או פסקאות? באופן טבעי, כשרואים אנשים שוב אחרי טיול ארוך, השאלה הראשונה היא "איך היה?" (למרות שיש כמה אנשים שאמרו לי "עקבנו אחרי הטיול שלך בפייסבוק/בבלוג ואנחנו יודעים שנהנית"). וכן, זה היה טיול מדהים עם מקומות מרהיבים, אנשים נפלאים ותרבות נהדרת. אתה רוצה לספר לאנשים את כל הפרטים של הטיול שלך, אבל אתה גם רוצה שזה יעלה בטבעיות בשיחה ולא שזה יהיה באופן מאולץ ומלאכותי, וגם אתה רוצה לשמוע על חוויותיהם בזמן האחרון.
כמובן, כל הטיול הזה היה הרבה יותר כיף תודות לכל העזרה שקיבלתי, מהמשפחה, מחברים, ממטיילים אחרים ואפילו מאנשים אקראיים בדרך. העזרה גם מתבטאת בהרבה דברים: מקום לישון בו, ארוחה ביחד, הליכה ביחד, שיחה נחמדה ואפילו סתם חיוך. אתה מתחבר עם האנשים שאתה פוגש בדרכים, ואתם משפיעים אחד על השני, אפילו אם רק קצת, והאנשים האלו הם מה שבאמת מבדיל בין הטיול שלך לטיולים של אנשים אחרים.
זה עדיין קצת מוזר וסוריאליסטי להיות חזרה בארץ. מצד אחד, אחרי 4 חודשים התרגלתי לתרבות ואווירה באוסטרליה, ומצד שני יש דברים שלא התרגלתי אליהם ואולי אף פעם לא אתרגל. לדוגמא: באוסטרליה הם נוהגים בצד השני של הכביש, ופשוט לא הצלחתי להתרגל לעניין. כשחציתי כביש ראשי עם אורות וכו', הייתי באופן מודע דואג להסתכל לכיוון הנכון, אבל כשחציתי כביש צדדי קטן, עדיין הייתי מסתכל, בלי לחשוב, לכיוון הלא נכון, ובמקרה שמכונית הגיעה כמעט נדרסתי.
חזרה בארץ, אחרי שיצאתי עם כמה חברים להסתובב בעיר, גיליתי שאני באופן טבעי וחלק מרגיש בבית. לחצות את הכביש זה שוב עניין פשוט שלא דורש חשיבה מיוחדת ואני יכול להגיע למקומות בלי להסתכל במפה כל כמה דקות. זה נפלא להיות חזרה במעגל החברים שלי ובקהילה שלי, אבל מצד שני, חצי מהלב שלי מתגעגע לתרבות האוסטרלית (במיוחד הספורט והרוגע) ולחברים ומשפחה שם.
בכל מקרה, אל תתרחקו יותר מדי מהבלוג הזה. קודם כל אני מתכנן לכתוב על מסלולים בארץ, ושנית, באמצע מאי אני טס לארה"ב, שם אטייל ואפגש עם חברים ומשפחה סביבות חודש ואז אעבוד כמדריך במחנה קיץ בהרי הרוקיז.
אז עד הפעם הבאה,
חג שמח ותמשיכו לטייל!
