23 February 2015

Back Home - חזרה בבית

( עברית בהמשך )

"Home is where the heart is."

I arrived back in Melbourne on Thursday morning and after my uncle picked me up from the city centre we headed out to the airport to surprise my mother who had flown over for her annual visit. She knew I would be back at Melbourne the day of her arrival, but wasn't expecting me at the airport itself. Very soon I was settled back living with my family.

I found myself feeling very much at home, completely different from the feeling of travelling. I didn't feel the urgent need to see as much of the area as possible in my time here, as I have been here in the past and I'm sure I'll be back here in the future.

Despite the feeling of home, it's a different feeling than being back in Israel. I am in a different country and I did take advantage of it, visiting Victoria Market, Melbourne Zoo and taking a tour of Carlton Brewery, learning how the favourite local drink is made. I also had the chance to go with my cousin Jack to watch Collingwood, the family-wide (except for grandpa) supported footy team, train in their annual intra-club match. Also, not being in the town I grew up in, I don't have my circle of friends around, which gives me time to catch up with family, chill and play FIFA with Jack.

Yesterday we had the service in memory of my granny, and mum and Jack spoke a little after the rabbi. It was quite emotional to say goodbye to granny for the last time, knowing that to visit her grave won't be as simple as catching a bus.

Later this week, a day after mum flys back home, I will be flying down to Tasmania (Tassie as it it known here) where I will watch a pre-season match of Collingwood, explore Launceston and Hobart, and hike the Overland Track, which is considered as one of the best hikes in the world. But more on that next time..

"הבית הוא המקום שהלב נמצא בו."

חזרתי למלבורן בחמישי בבוקר ואחרי שדוד שלי אסף אותי ממרכז העיר יצאנו לשדה התעופה להפתיע את אמא שבאה לביקור השנתי שלה. היא ידעה שאני חוזר למלבורן באותו יום שהיא חוזרת, אבל לא ציפתה לי בשדה התעופה. תוך זמן קצר חזרתי לחיים עם המשפחה.

מהר מאוד הרגשתי שוב בבית, הרגשה שונה מאוד מתחושת הטיול. לא היה לי את הדחף לראות את כל האטרקציות באזור בזמן קצר, כפי שהייתי פה בעבר ואני בטוח שאחזור בעתיד.

למרות הרגשת הבית זה עדיין תחושה שונה מלהיות חזרה בארץ. אני במדינה אחרת וניצלתי אץ העניין, עם ביקורים לשוק ויקטוריה, גן החיות של מלבורן וסיור במבשלת קרלטון ולמדתי איך מייצרים את המשקה המקומי האהוב פה. גם הייתה לי את ההזדמנות ללכת עם בן דודי ג'ק לצפות בקולינגווד, קבוצת הפוטבול הנאהדת ע"י כל המשפחה (חוץ מסבא ז"ל), משחקים במשחק התוך קבוצתי השנתי שלהם. גם, כפי שאני לא בעיר מולדתי, אין לי קבוצת חברים גדולה פה, מה שנותן לי זמן להיפגש עם משפחה, לנוח, ולשחק פיפ"א עם ג'ק.

אתמול היה את טקס גילוי המצבה לזכר סבתי, ואמא וג'ק דיברו קצת אחרי הרב. זה היה עצוב להגיד שלום אחרון לסבתא, וגם אני יודע שלבקר את הקבר שלה לא יהיה פשוט.

מאוחר יותר השבוע, יום אחרי שאמא טסה חזרה הביתה, אטוס לטסמניה, שם אראה משחק של קולינגווד, אטייל בלונסטון והובארט, ואלך את שביל האוברלנד, הנחשב לאחד הטיולים הטובים בעולם. אבל עוד על זה בפעם אחרת..

11 February 2015

A City Proud of Itself - עיר שגאה בעצמה

( עברית בהמשך )

"I've got a bike, you can ride it if you like. 
It's got a basket, a bell that rings and things that make it look good. 
I'd give it to you if I could, but I borrowed it."

The first thing which hit me when walking around Adelaide (other than the cooler weather) was that everything is advertised as "Proudly South Australian (SA)". While other places I have travelled in Australia are usually "Proudly Aussie" or support their local area, this is the first place I've been which takes the whole state upon themselves. The police are committed to keeping SA safe while the firemen are celebrating 150 years of fighting fire in SA.

The day I arrived in Adelaide at 7am after another night bus I recorded my earliest check-in to a hostel. After a pancake breakfast provided by the lovely staff, I went to wander around, passing by Town Hall, heaps of churches and finding myself at Central Market. While this was busier than the Townsville market I visited, I still found myself missing the familiar calls by vendors to buy their wares that defines Machane Yehuda market.

Grocery shopping and a nap later I set off on a walk to Himeji Garden on the south side of the city centre. The garden is a lovely and quaint Japanese garden dedicated to Adelaide's sister city Himeji (650 km west of Tokyo). Despite its small size it is filled with interest points ranging from milestones to Buddhist tributes. I also had a bonus with a local walking her adorable 4-year old dog in the garden.

The next day I met up with Jane, with whom I had travelled with down from Alice Springs through Coober Pedy, and we hired a free bike and set out for a ride. Our first stop was at the Botanic Gardens. The plants are very varied from all over the world, even including white wormwood which is used by Bedouins in the Negev as a medicine. We then went northwards and rode along the Torrens River, which reminded me very much of the Yarra, but with less people around and on it. From the river we circled North Adelaide and sat for a Japanese lunch of noodles in miso soup and a desert of fried ice cream. Coming back to the bike centre we had a great advantage getting through the traffic thanks to the slimness of bikes.

Now I am getting on yet another night bus back to Melbourne where my mother arrives tomorrow morning. I'm quite excited for her arrival. I will stay in Melbourne for a couple of weeks until the consecration (stone setting for you pommies; unveiling for the yanks) for my grandmother (in which time the frequency of posts will probably decrease) and then I will head to Tasmania.

"יש לי אופניים, את יכולה לרכב עליהם אם את רוצה. 
יש להם סל, פעמון מצלצל ודברים יפים.
הייתי נותן לך אותם אם הייתי יכול אבל לוויתי אותם."

הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשהסתובבתי באדלייד (חוץ ממזג האוויר הקריר יותר) היה שהכל פורסם כ"דרום אוסטרלי גאה". בזמן שמקומות אחרים באוסטרליה פירסמו דברים בעיקר כ"אוסטרלי גאה" או תמכו בייצור המקומי, זה המקום הראשון שלקח את כל המדינה על עצמו. המשטרה מחויבת לשמור על ביטחונה של דרום אוסטרליה ומכבי האש חוגגים 150 שנה של לחימה באש בדרום אוסטרליה.

ביום שהגעתי לאדלייד ב-7 בבוקר אחרי עןד אוטובוס לילה ביצעתי את הצ'ק-אין הכי מוקדם שלי לאכסניה עד היום. אחרי ארוחת פנקייקים באדיבות הצוות הנפלא, הלכתי להסתובב ועברתי את בניין העירייה, הרבה כנסיות ומצאתי את עצמי בשוק המרכזי. בזמן שהשוק הזה היה יותר הומה מהשוק בטאוונסביל, עדיין מצאתי את עצמי מתגעגע לקריאות הרמות של המוכרים שכל כך מייצג את שוק מחנה יהודה.

אחרי קניות ותנומה הלכתי אל גן הימג'י בצד הדרומי של מרכז העיר. זהו גן מקסים ויפה בסגנון יפני המוקדש לעיר האחות של אדלייד, הימג'י (650 ק"מ מערבית לטוקיו). למרות גודלו הקטן, הגן מלא בנקודות עניין מנקודות מרחק עד מחוות לבודהיזם. גם היה לי בונוס לפגוש כלבה מתוקה בת 4 שהלכה לטיול עם בעליה המקומיים.

למחרת נפגשתי עם ג'יין, שנסעתי איתה מאליס ספרינגס דרך קובר פידי, ולווינו אופניים בחינם ויצאנו לסיבוב. העצירה הראשונה שלנו הייתה בגנים הבוטאניים. הם היו מאוד מגוונים עפ צמחים מכל העולם, כולל את לענת המדבר שהבדואים בנגב משתמשים בה כתרופה. אחרי זה התקדמנו צפונה ורכבנו לאורך נהר הטורנס, שהזכיר לי את היארה, אבל עם פחות אנשים עליה ובסביבתה. מהנהר סובבנו את צפון אדלייד וישבנו לארוחת צהריים יפנית של אטריות במרק מיסו וקינחנו בגלידה מטוגנת. בדרך חזרה אל מרכז האופניים היה לנו יתרון בפקקים כשהאופניים הדקים עזרו לנו לעבור.

עכשיו אני עולה על עוד אוטובוס לילה אל מלבורן איפה שאמא שלי נוחתת מחר בבוקר. אני די מתרגש לקראת בואה. אני אשאר במלבורן כשבועיים עד גילוי המצבה של סבתי (ובזמן זה תדירות הפוסטים כנראה יפחת) ואז אסע אל טסמניה.

09 February 2015

Underground - מתחת לאדמה

( עברית בהמשך )

"For in them you shall see the living fire of the ruby, the glorious purple of the amethyst, the sea green of the emerald, all glittering together in an incredible mixture of light."

Coober Pedy - underground opal capital of the world. The first thing that hits you here is the heat. High 30's after the sun has already set is right up there.

After checking in to the Radeka hostel, I descended to my underground room where the temperature was a much more manageable mid 20's. The dorm didn't have a door which was a bit surprising at first, but as there were around 10 people staying at the hostel it was alright.

The next day I left my luggage in storage with reception and went searching for opals. I opted to go to a place called Tom's Working Opal Mine, which seemed to offer the most out of the mines in the area in its guided tour. Unfortunately I was the only one brave (or stupid) enough to have made the 2km walk from the town centre and therefore there was no guided tour. As I was already at that mine I went for the self-guided tour, wandering around the mine, slightly aided by the few signs and trying my hand at noodling a while. I feel the guided tour would of given me a much better and worthwhile experience in the mine and it's quite a shame there wasn't one. Considering the heat, it's probably the wrong time of year to visit this place.

Returning to the town centre, I went to visit a real place of chesed (charity/goodwill) named Josaphine's Art Gallery and Kangaroo Orphanage. Arriving before the kangaroo's feeding time, I ventured around the gallery, taking in the beautiful Aboriginal works of art, and chatting with Terry, Josaphine's husband. At the feeding time we took over some banana chips and wasabi pea nibbles. At the beginning the kangaroos were a bit apprehensive, preferring to stay in the cool mist of water, but with some coaxing from Terry they came over. The kangaroo I was feeding had an affinity for the wasabi peas but didn't care much for the banana chips. After the big kangaroos had enough, Terry brought out the little joey, Marcus, currently residing at the orphanage and we gave him his 4-hourly milk bottle. As Terry put a clean towel in his bed, we watched Marcus try to walk, but he's not quite there yet. Back in his bed Marcus wasn't sure if he wants to sleep or keep his head out and watch these funny strangers, so he ended up doing a bit of both. This kangaroo orphanage is a wonderful place which touched my heart and is well worth a visit. Entrance is free but a donation is asked for so give as much as you want.

Owing to the heat, I spent the rest of the day in the cool reception, working my way through the backlog of photos I have to upload. Now, in the evening, I am once again on the Greyhound bus, Adelaide bound.

"כי בהם תראה את האש החיה של האודם, את הסגול המפואר של האמטיסט, את ירוק הים של הברקת, כולם נוצצים יחדיו בתערובת מדהימה של אור."

קובר פידי - בירת הלשם התת-קרקעית. הדבר הראשון ששמים לב הוא החום. טמפרטורה של 37 מעלות אחרי שהשמש כבר שקעה בהחלט מוגדר כחם.

אחרי שהגעתי לאכסניחת "ראדקה", ירדתי לחדר התת-קרקעי שלי שם הטמפרטורה הייתה הרבה יותר סבירה באזור ה-24 מעלות. לחדר לא היה דלת שקצת הפתיע אותי בהתחלה, אבל כשרק 10 אנשים שהו באכסניה זה לא היה נורא.

ביום למחרת השארתי את התיק הגדול במחסן בקבלב והלכתי לחפש לשם. בחרתי ללכת למקום בשם "מכרה הלשם העובד של טום," שנדמה שהוט מציע הכי הרבה מהמכרות באיזור בסיור המודרך שלו. לרוע מזלי הייתי היחיד שהיה אמיץ (או טיפש) מספיק ללכת את 2 הקילומטר ממרכז העיירה ולכן לא היה סיור מודרך. כפי שכבר הייתי במכרה הלכתי לסיור בהדרכה עצמית, כשהסתובבתי במכרה, עם קצת עזרה משלטים בודדים וניסיתי את ידי בלחפש אבנים שהכורים פיספסו בין ערמות החול. אני חושב שהסיור המודרך היה נותן לי חוויה הרבה יותר טובה במכרה וחבל לי שלא יצא לפועל. בגלל החום הגבוה, זה כנראה לא התקופה הנכונה בשנה לבקר פה.

כשחזרתי למרכז העיירה, הלכתי למקום חסד אמיתי בשם "הגלריה לאמנות ובית היתומים לקנגרו של ג'וספין." הגעתי לפני זמן האכלת הקנגרו, והסתובבתי בגלריה של אמנות אבוריג'נית ושוחחתח עם טרי, בעלה של ג'וספין. בזמן ההאכלה לקחנו בננות מיובשות וגרעיני ווסאבי. בהתחלה הקנגרו היו קצת הססנים והעדיפו להישאר באדי המים הקרירים, אבל עם שידול של טרי הם באו. הקנגרו שאני האכלתי העדיפה את הווסאבי ולא אכלה כמעט בכלל מהבננה המיובשת. אחרי שהקנגרו הגדולים אכלו מספיק, טרי הביא את מרקוס, קנגורו תינוק קטן ששוהה כרגע אצלם, והביא לו את בקבוק החלב שלו. בזמן שטרי שם מגבת נקייה במיטה שלו, צפינו במרקוס מנסה ללכת, אבל הוא עוד לא מספיק חזק בשביל זה. חזרה במיטתו, מרקוס לא היה בטוח אם הוא רוצה לישון או להשאיר את הראש בחוץ ולצפות בזאים המצחיקים האלו, אז הוא עשה גם וגם. בית היתומים לקנגרו הזה הוא מקום נפלא שנגע לליבי ובהחלט שווה ביקור. הכניסה חופשית כשמבקשים תרומה, אז ניתן לתרום כראות עיניכם.

בגלל החום, את שאר היום ביליתי בקבלה הקרירה, ועבדתי על לשתף תמונות מהשבוע שעבר. עכשיו, בערב, אני שוב על אוטובוס גרייהאונד, בדרך לאדלייד.

05 February 2015

Rock On - סלע יסוד

(עברית בהמשך)
"I like that boulder. That's a nice boulder!"

Hi guys. I just returned from an amazing 3-day tour of the Red Centre.

After arriving at my hostel in Alice Springs at 21:00 after a 14-hour bus trip, Tuesday morning I was outside the hostel at 6 in the morning to get picked up for the tour by Nick, our Melbourne-born guide, driver and cook. Only two of us on the tour were picked up in Alice with the other 22 waiting at Ayers Rock airport. On the way there, we stopped at a camel farm and got a short, free camel ride and also saw kangaroos and an emu.

After picking up the whole of the group and having lunch, we went off to see the big rock, Uluru (Ayers Rock). First we stopped at a lookout, and we all took the classic postcard photos of it. Then we got up close to Uluru and walked around the base. Only when you're actually that close do you realise the sheer size of it, and the whole way we saw rivets, caves and also a waterhole along the base.

When we arrived at the campsite we jumped into the pool to cooldown. It was absolutely freezing and just dipping your feet in would be instantly refreshing. Following that we walked up to the lookout to see the sun set behind Kata Tjuta, noticing Uluru changing colour shades. Afterwards we sat down for dinner, most of the group having burritos, while Suzy (the other vegetarian) and I had falafel. As we also had hummus and crackers as a snack earlier on, I was reminded of home. Following the meal, Sam pulled out a pack of cards and after a few rounds we spread out our swags and sleeping bags and watched the Southern sky stars until we fell asleep.

The next morning we awoke early and returned to the lookout to watch the sun rise over Uluru as the moon set over Kata Tjuta. After some breakfast we set off to hike around Kata Tjuta (The Olgas) making the obligatory lookout stop first. The hike in Kata Tjuta was even more interesting than Uluru, as it wasn't just straight, flat terrain. After the hike we lunched on camel burgers (veggie burgers for us) and then went to visit the Cultural Centre at Uluru. There actually wasn't much at the Centre and the things which were there were told from the white man's point-of-view. I thought Nick's explanations of the black fellas (they prefer to be called this than Aboriginals or Indigenous people) and their culture were much better informed. We then headed to our second campsite at Kings Creek, there we dined on kangaroo steak and beef sausages (veggie schnitzel and soy sausages), finishing up with a dessert of marshmallows melted on the campfire and Tim Tams. Wonderfully fed we settled down in the swags and sleeping bags for another night sleeping under the Southern Cross.

On the third morning we had another early start, waking before the sun and after brekkie set off to Kings Canyon. There we did the rim walk, getting beautiful views of the gorge, before going down to the waterhole, where I had fun taking water pictures with reflections of the trees and red walls. After the hike we had a meal of leftovers from the previous days with extra bacon and eggs (we vegetarians also got fresh not burgers). After the meal the two of us who started at Alice said our goodbyes and were taken by Nick to an AAT coach for transfer back to Alice, the rest of the group staying another night in the bush before catching their flight the next day. After around 5 hours we arrived back in Alice and now I have the weekend to enjoy here before I head southwards.

"אני אוהב את הסלע הזה. יש בו המון עומק!"

אהלן חבר'ה. בדיוק חזרתי מסיור מדהים של 3 ימים במרכז האדום.

אחרי שהגעתי לאכסניה שלי באליס ספרינגס ב-21:00 אחרי 14 שעות באוטובוס, בשלישי בבוקר חיכיתי מחוץ לאכסניה ב-6 בבוקר ונאספתי ע"י ניק המדריך, נהג וטבח שלנו. רק שניים מאיתנו בסיור התחלנו באליס, כאשר 22 האחרים חיכו בנמל תעופה איירס רוק. בדרך לשם עצרנו בחוות גמלים וקיבלנו רכיבה קצרה על גמל וגם ראינו קנגרו ואמו.

אחרי שאספנו את כל הקבוצה ואכלנו צהריים, הלכנו לראות את הסלע הגדול, אולורו (איירס רוק). קודם עצרנו בתצפית, וכולנו צילמנו את התמונות הקלאסיות מהגלויות. אחרי זה התקרבנו אל אולורו והלכנו סביב לבסיס. רק כשאשכרה הייתי קרוב הבנתי את הגודל העצום של הסלע הזה, ולאורך הדרך סביב הבסיס ראינו הרבה סדקים, מערות וגם בור מים.

כשהגענו למחנה נכנסו לבריכה קפואה כדי להתקרר. אחרי זה עלינו לתצפית לראות את השמש שוקעת מאחורי קאטה ג'וטה, ואת אולורו מחליף גוונים. אז התיישבנו לארוחת ערב כשרוב הקבוצה אכלה בוריטוס, כשסוזי (הצמחונית השנייה) ואני אכלנו פלאפל. כפי שגם אכלנו חומוס וקרקרים לפני, נזכרתי הרבה בבית. אחרי הארוחה סם הוציאה חפיסת קלפים ואחרי כמה סיבובים פרסנו את המזרנים ושקי שחנה וצפינו בכוכבי השמיים הדרומיים עד שנרדמנו.

בבוקר למחרת התעוררנו מוקדם וחזרנו לתצפית לראות את השמש זורחת מעל אולורו בזמן שהירח שקע מעל קאטה ג'וטה. אחרי ארוחת בוקר הלכנו לטיול סביב לקאטה ג'וטה (אולגה) עם העצירה המחייבת בנקודת התצפית קודם. הטיול בקאטה ג'וטה היה יותר מעניין מאולורו, כפי שזה לא היה סתפ הליכה מישורית. אחרי הטיול אכלנו ארוחת צהריים של המבורגר גמלים (המבורגר צמחוני לנו) ואז ביקרנו במרכז התרבות באולורו. במרכז לא היו יותר מדי דברים ומה שהיה סופר מנקודת המבט של האדם הלבן. חשבתי שההסברים של ניק על האנשים השחורים (הם מעדיפים להיקרא כך מאשר אבוריג'נים או ילידים) ותרבותם היה הרבה יותר נכון. אז הלכנו למחנה השני שלנו בקינגס קריק (נקיק מלכים), שם אכלנו סטייק קנגרו ונקניקיות בקר (שניצל צמחוני ונקניקיות סויה), וסיימנו עם קינוח של מרשמלו מומס על האש וטים טם. שבעים ומאושרים הסתדרנו על המזרנים בשקי שינה לעוד לילה מתחת לצלב הדרומי.

בבוק השלישי התחלנו שוב מוקדם, כשהתעוררנו לפני השמש ואחרי ארוחת בוקר יצאנו אל קינגס קניון (קניון מלכים). שם עשינו את המסלול סביב לקצה, וראינו נופים מרהיבים, לפני שירדנו לבור המים, שם נהניתי לקחת תמונות עם השתקפויות של העצים והקירות האדומים. אחרי הטיול אכלנו שאריות מהימים הקודמים בתוספת בייקון וביצים (אנחנו הצמחונים קיבלנו גם לא-המבורגרים טריים). אחרי הארוחה שנינו שהתחלנן באליס נםרגנו משאר הקבוצה וניק הקפיץ אותנו אל אוטובוס אא"ט לנסיעה חזרה לאליס, כאשר הקבוצה נשארה עוד לילה בשטח לפני הטיסה שלהם ביום שאחרי. אחרי בערך 5 שעות חזרנו אל אליס ועכשיו יש לי את הסופ"ש להנות בו פה לפני שאני מתקדם דרומה.

01 February 2015

The Only Backpacker - המטייל היחיד

(עברית בהמשך)
"But only God and the swagmen know how a poor man fares Out Back."

I arrived at the mining town Mount Isa knackered after another overnight bus ride. So after checking into the the only backpackers hostel in town, I caught up on my sleep and then went to stock up on food and have a bite to eat.

Rested and fed I decided to check out the local attractions. The main attraction in Isa is the tourist centre complex, which contains a tour of one of the mines (going once per day if numbers suffice), a fossil centre and a local gallery. Since I missed the mine tour by half-an-hour I decided to start with the other tours.

First of all I visited the Riversleigh Fossil Centre, which started with a 15 minute video, narrated by the famous David Attenborough. After exiting the TV room, I walked through a series of reconstructions of prehistoric animals from three time periods found at Riversleigh. To end the tour, I got to peek into the paleontologists' lab and saw on display real fossils and bones as well as comparisons to the modern day counterparts. The reconstructions were a bit nostalgic for me as they reminded of the BBC series "Walking with Dinosaurs" I used to watch when I was younger.

After spending a long time at the centre (the information desk lady's words; I actually thought I breezed by it a bit quickly) I entered the Isa experience gallery. There they had different collections from the mines, including rocks, minerals, polished gemstones and a variety of mining equipment. The gallery also had a door leading out to the Outback Park containing many local plants with an information sign about each one including its uses by the indigenous people. After these two tours I headed back to the hostel hoping there would be enough people for the tour of the mine the next day.

Later that day, just before sunset, I set off to the lookout over the town. There greeted my eyes a familiar sight - a signpost pointing to major cities of the world, just like on Mt Bental! I then enjoyed watching the sunset over the iconic view of the three chimney stacks of Mount Isa.

The next day, unfortunately there were not enough people signed up and the tour of the mine was cancelled. I also discovered that I was the only backpacker in the hostel, the other guests just working in town. So I used the day to wander down Rodeo Drive which commemorates the local heroes, who claimed their fame at the local rodeo in August. Apart from that I just had a relaxing time the rest of my stay in Isa, cooling down in the pool, sleeping, reading and watching the Asian Cup final (which the Socceroos of course won, and in style) and movies on the hostel's wide-screen TV.

And now I continue inland to the Red Centre of Australia, to visit Alice Springs and its surroundings.

"אבל רק האל והנודדים יודעים איך איש עני מתמודד בערבה."

הגעתי אל עיירת הכרייה מאונט אייזה תשוש אחרי עוד אוטובוס לילה. אז אחרי שנכנסתי לאכסניה היחידה, השלמתי שעות שינה והלכתי לקנות אוכל ולמלא את הבטן המקרקרת.

קצת יותר ערני ושבע החלטתי לחקור את האטרקציות המקומיות. האטרקציה המרכזית באייזה היא מבנה מרכז המבקרים, שמכיל סיור באחת המכרות (שיוצא פעם ביום אם יש מספיק אנשים), מרכז מאובנים וגלריה מקומית. כפי שפספסתי את סיור המכרה בחצי שעה החלטתי להתחיל עם הסיורים האחרים.

ראשית ביקרתי במרכז המאובנים ריברסלי, שהתחיל עם רבע שעה סרט בהנחיית דיויד אטנבורו המפורסם. אחרי שיצאתי מחדר הטלוויזיה, הלכתי דרך סידרת הדמיות של בעלי חיים פרה-היסטוריים שנמצאו בריברסלי. בסיום הסיור זכיתי להצצה למעבדה של הפליאונטולוגים וראיתי מיצג של מאובנים אמיתיים וגם השוואה שלהם לגירסה של ימינו.

אחרי זמן ממושך במרכז (דברי האישה במרכז המידע; לדעתי עברתי קצת בחפזה על המיצגים) נכנסתי לגלריה של אייזה. שם היו אוספים שונים מהמכרות, כולל אבנים, מינרלים, אבני חן ומגוון ציוד כרייה. בגלריה גם הייתה דלת שהובילה לפארק חיצוני בו היו צמחים מקומיים רבים ולכל אחד שלט מידע כולל השימוש בצמח ע"י הילידים. אחרי שני הסיורים האלו חזרתי אל האכסניה בתקווה שיהיו מספיק אנשים לסיור של המכרה ביום הבא.

מאוחר באותו יום, קצת לפני השקיעה, עליתי לנקודת תצפית על העיירה. שם נפגשו עיניי במראה מוכר - שלט המצביע אל עבר ערים מרכזיות בעולם, ממש כמו בהר בנטל! ואז נהנתי לצפות בשקיעה מעל המראה של שלושת הארובות של מאונט אייזה.

ביום למחרת, לצערי לא מספיק אנשים הגיעו והסיור של המכרה בוטל. אני גם גיליתי שאני המטייל היחיד באכסניה, כששאר האורחים פשוט עובדים בעיירה. אז ניצלתי את היום לעבור בדרך הרודיאו המנציח את הגיבורים המקומיים מהרודיאו המקומי שמתרחש כל אוגוסט. חוץ מזה היה לי זמן מנוחה בשאר השהות שלי באייזה: התקררתי בבריכה, ישנתי, קראתי וצפיתי בגמר גביע אסיה (שאוסטרליה כמובן ניצחה ובסטייל) ובסרטים בטלוויזיה הרחבה של האכסניה.

ועכשיו אני ממשיך אל עבר המרכז האדום של אוסטרליה, לבקר באליס ספרינגס ובסביבותיה.