31 December 2014

New Year - שנה חדשה

( עברית בהמשך)

"Tomorrow is the first blank page of a 365 page book. Write a good one."

Well, New Year's Eve was a bit of a roller coaster of a day... My original plans were to meet up in the morning with my travelling partner, wander around the Centre of Sydney and then stake out a good spot to watch the fireworks and bring in the New Year.

Anyways, he decided he wants to do his own thing without me and left me a bit in the lurch. I took a walk down to Rose Bay and on the way I made friends with the neighbour's 1.5 year-old dog, exchanged words with an elderly Hebrew speaking golfer, found a yellow-crested cockatoo's feather and passed an Italian family playing backgammon. The bay itself is also very beautiful and relaxing.

When I returned from my walk Betsy (who is my mother's friend's sister and is graciously hosting me in Sydney) was surprised to see me around. I told her what happened and she arranged for me to meet up with Ari, the son of another of mum's friends, and his friends from university to go with them to see the fireworks.

I thought it might be a bit awkward at the beginning, since I hadn't met them before, but they were a really lovely bunch of people. We took loads of food down to our lookout spot at Dumaresq Reserve and it was much less crowded than the City Centre spots, consisting mostly of locals and not packed with tourists. The first display of fireworks was the family version for kiddies at 9 o'clock and they were quite great. To pass the time till midnight we played games of Charades and at 5 to midnight we put on "The Final Countdown." The midnight fireworks were spectacular and well coordinated ushering in the new year.

Happy New Year everyone! Let's make the most of it. 365 blank pages... better get writing.

"מחר הוא הדף הריק הראשון של ספר באורך 365 דפים. תכתבו אחד טוב."

טוב, ערב השנה החדשה הייתה קצת רכבת הרים של יום... התכנית המקורית שלי הייתה להיפגש בבוקר עם חברי לטיול, להסתובב במרכז סידני ואז להתביית על מקום טוב לצפות בזיקוקים ולהכניס את השנה החדשה.

כל מקרה, הוא החליט שהוא רצה לעשות את הקטע שלו לבד בלעדיי. טיילתי לי למפרץ רוז ובדרך התחברתי לכלבה של השכנים, החלפתי מילים עם שחקן גולף זקן דובר עברית, מצאתי נוצה של תוכי ועברתי משפחה איטלקית משחקת שש-בש. גם המפרץ עצמו היה מאוד יפה ושלו.

כשחזרתי מההליכה בטסי (אחותה של חברה של אימי שמארחת אותי בחסד פה בסידני) הייתה מופתעת לראות אותי בבית. אמרתי לה מה קרה והיא ארגנה שאני אפגש עם ארי, הבן של עוד חבר של אימי, וחבריו מהאוניברסיטה ושאני אלך איתם לראות את הזיקוקים.

חשבתי בהתחלה שזה יהיה קצת מביך, כפי שלא פגשתי אותם בעבר, אבל הם היו חבורה נפלאה של אנשים. לקחנו הרבה אוכל למטה לנקודת התצפית שלנו בשמורת דומרסק וזה היה הרבה פחות עצוב ממרכז העיר, כאשר רוב האוכלוסייה הייתה מקומית ולא מלאה בתיירים. המיצג הראשון של זיקוקים היה הגרסה המשפחתית לילדודס בשעה 9 והם היו טובים. להעביר את הזמן עד חצות שיחקנו משחק ניחוש של שמות ובחמישה לחצות שמנו את השיר "הספירה לאחור." הזיקוקים של חצות היו מרהיבים ומתוזמנים היטב כדי להכניס את השנה החדשה.

 שנה חדשה שמחה לכולם! בוא נגרום לה להיות מדהימה. 365 דפים ריקים... כדאי להתחיל לכתוב.

28 December 2014

Capital City - העיר הבירה

( עברית בהמשך)

"I have planned a city not like any other city in the world. I have planned it not in a way that I expected any governmental authorities in the world would accept. I have planned an ideal city, a city that meets my ideal of the city of the future."

We arrived in Canberra in the wee hours of the morning after a red-eye bus ride from Melbourne. The Greyhound service was excellent with the coach having free wifi, a USB charging point, good A/C, toilets, and comfy chairs with plenty of leg room. The driver was also the complete opposite of our usual stereotype of the Israeli driver, being a delightful bloke, helping the passengers load bags, board and generally looking out for them the whole way.

Between tiredness and adrenaline, we found the youth hostel, on the way making the acquaintance of a young Swiss named Toby who is in Australia on a pre-army trip. The receptionist wasn't the most attentive in the world and we found out we'd have to pay to stow our bags until the scheduled 1pm check-in, and that if we would be caught sleeping in the lobby or lounge we would be charged an extra night.

The three of us passed the time playing card games for a couple of hours. Then I decided that it's ridiculous to just burn our time lounging around. So after prodding the receptionist for some information, we set off on a short 5km walk to Black Mountain. Our way up the mountain was made pleasurable by the scenery and sounds and sights of wildlife awakening, including rabbits, rosellas, gallahs, cockatoos, magpies and a kangaroo. At the top we stood at the base of the towering almost-200m Telstra Tower which can be seen from most points in Canberra (reminded me of the String Bridge at home) and had a view of the city and its lake.

Upon our return to the hostel, a much friendlier receptionist met us and she helped us out by arranging to check us in early and giving us useful information, including maps and bus timetables. We then took a short walk to the supermarket to stock up on food for the weekend, and after brekkie took our bags from the locker and entered our rooms. Roey decided that he has to nap while Toby and I agreed to go to the Royal Australian Mint.

An hour and a bit later I got on a bus in Australia for the first time (I think ever) and was horrified by the price (A$4.5 for a ticket which can be used for 90mins). It got worse though. Wait for it. Thanks to GPS and smartphone technology we got off at the right bus stop (3 after the one we thought based on the timetable) and easily found our way to the Mint. The Mint was pretty interesting, detailing the history and process of minting coins, though it was unfortunate that they weren't working at the time of our visit (maybe due to Boxing Day). Sometime during our Mint touring, I discovered how the bus ride got worse - I had managed to lose my ticket. Fortunately, the driver of the bus back to the hostel believed me and didn't charge me again. Who said that Christmas spirit is dead?

Shabbat was very different and hard for me. It was the first time in my life that I didn't spend shabbat in a Jewish community. Even during my least enjoyable shabbats in Israel, including in the army with secular people, there was always a basic understanding of Judaism and Shabbat. This was reflected especially in the small things, such as the rooms only having electronic swipe-card keys which I couldn't use on shabbat.

I managed to find the local Jewish Centre (a 45 minute walk from the hostel) for Friday night and shabbat morning services. It is a quaint and lovely community and I enjoyed joining them for prayers. In the afternoon I napped for a while and in the evening wandered with Roey around town. I realized that I only had a candle for havdalah, so when shabbat ended we went to the only supermarket still open and bought the most natural grape juice we could find, grabbed a lemon from the free food shelf in the communal kitchen and brought in the new week.

Now we're on the Greyhound heading towards Sydney.

Shavua tov!

"תכננתי עיר לא דומה לאף עיר אחרת בעולם. תכננתי אותה לא בצורה שאני למצפה מסמכויות ממשלה בעולם לקבל. תכננתי עיר אידיאלית, עיר שמתאימה לאידיאל שלי של העיר של העתיד."

הגענו לקנברה בשעות הבוקר המוקדמות אחרי נסיעת לילה באוטובוס ממלבורן. שירות גרייהאונד היה מעולה כשהאוטובוס כלל רשת אלחוטית, נקודת הטענה לפלאפון, מזגן טוב, שירותים וכיסאות נוחים עם מרווח מספק לרגליים. גם הנהג היה ההפך הגמור מנהג ישראלי טיפוסי. הוא היה מאוד חביב ועזר לנוסעים להעמיס תיקים, לעלות לאוטובוס ובכללי דאג לרווחתם לאורך הדרך.

בין העייפות לאדרנלין מצאנו את האכסניה, כשבדרך הכרנו צעיר שוויצרי בשם טובי שנמצא באוסטרליה בטיול לפני צבא. האיש בקבלה לא היה הכי אדיב בעולם וגילינו שנצטרך לשלם בשביל האפשרות לאחסן את התיקים שלנו עד שעת הכניסה לחדרים שתוכננה ל1 בצהריים, ושאם ניתפס ישנים בלובי או בסלון יחייבו אותנו בלילה נוסף.

שלושתנו העברנו את הזמן במשחקי קלפים בשעות הראשונות. אז החלטתי שזה מגוחך לשרוף את הזמן שלנו. אחרי קצת שכנוע הקבלה סיפק לנו מידע מינימלי, ויצאנו לטיול קצר של 5 ק"מ אל הר בלאק. עלייתנו בהר הונעמה על ידי הנוף היפה וקולות ומראות של טבע מתעורר, הכלל ארנבים, רוזלות, גאלות, קוקטויים, עקעקים וקנגרו. בראש ההר עמדנו למרגלות מגדל טלסטרה המתנוסס לגובה של כמעט 200 מטר וניתן לראות אותו מרוב המקומות בקנברה (הזכיר לי את גשר המיתרים בבית).

עם חזרתנו לאכסניה, חיכתה לנו בקבלה אישה נחמדה ביותר והיא עזרה לנו להיכנס לחדרים מוקדם ונתנה לנו מידע שימושי, כמו מפות ולו"זים של אוטובוסים. אחרי זה הלכנו אל הסופרמרקט לקנות מלאי אוכל לסוף שבוע, ואחרי ארוחת בוקר לקחנו את התיקים שלנו מהלוקר ונכנסו לחדר. רועי החליט שהוא חייב לישום בזמן שאני וטובי החלטנו ללכת למטבעה האוסטרלית המלכותית.

שעה וקצת לאחר מכן עליתי לאוטובוס באוסטרליה בפעם הראשונה (אני חושב אי פעם) והזדעזעתי מהמחיר (14.5 שקל לכרטיס מעבר של 90 דקות). זה נהיה יותר גרוע אבל. חכו לזה. תודות למערכת הניווט של הסמארטפון ירדנו בתחנת האוטובוס הנכונה (3 אחרי האחד שחשבנו לפי לוח הזמנים) ובקלות מצאנו את המטבעה. המקום היה מעניין, שתיעד את ההיסטוריה והתהליך של הטבעת מטבעות, אבל היינו חסרי מזל שלא זכינו לראות אותם עובדים במפעל בזמן ביקורנו (כנראה בגלל החג). במהלך הסיור שלנו במטבעה גליתי איך הנסיעה באוטובוס יכולה להיות יותר גרועה - הצלחתי לאבד את הכרטיס. למזלי הנהג של האוטובוס חזרה לאכסניה האמין לי ולא חייב אותי שוב. מי אמר שרוח חג המולד מתה?

שבת הייתה לי מאוד שונה וקשה. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שלא העברתי את השבת בחברה יהודית. אפילו בשבתות הכי קשות לי בארץ, כולל בצבא עם בחברה חילונית, תמיד הייתה הבמה בסיסית של יהדות ושבת. זה התבטא בעיקר בפרטים הקטנים, כמו העובדה שלחדרים היו רק מפתחות חשמליים שלא הייתי יכול להשתמש בהם בשבת.

הצלחתי למצוא את הקהילה היהודית המקומית (מרחק הליכה 45 דקות מהאכסניה) והצטרפתי אליהם לתפילות בשישי בערב ובשבת בבוקר. היא קהילה קטנה וחביבה ונהנתי לקחת חלק בתפילותיהם. בצהריים נמנמתי קצת ובערב הסתובבתי עם רועי בעיר. הבנתי שיש לי רק נר בשביל הבדלה, אז כששבת יצאה הלכנו לסופרמרקט היחיד שעוד היה פתוח וקנינו את המיץ ענבים הכי טבעי שמצאנו, לקחנו לימון מהמדף של האוכל החופשי במטבח המשותף והכנסנו את השבוע החדש.

עכשיו אנחנו בגרייהאונד אל עבר סידני.

שבוע טוב!

22 December 2014

Road Trip - טיול ברכב

(עברית בהמשך)

"Sometimes the most scenic roads in life are the detours you didn't mean to take"

We hired a bomb car for a dirt-cheap price and took a road trip from Melbourne down to the Great Ocean Road. Instead of going the regular way along the coast and driving the Great Ocean Road from east to west, we took the most direct route, which was inland through Colac, to the Twelve Apostles. It was a good call as that way was beautiful and we ended up not going twice along the Great Ocean Road.

After being amazed by the beauty of the Twelve Apostles and posing for photos there (including with my Collingwood scarf, and a request by a tourist to be photographed with me and my scarf) we continued eastwards to our sleeping destination of Apollo Bay, stopping at a beautiful lookout named Castle Cove on the way.

Checked in at the hostel, we took the car up to Marriners Lookout which has a stunning view of the bay. Then we left the car by the hostel and took a walk around the beach and got ingredients for a delicious supper, which we cooked in the communal kitchen, helping ourselves to some hot chilli powder from the food trade shelf and leaving there our leftover tomato sauce and cheese.

The next day I woke up by myself at the crack of dawn (literally) and walked down to the beach to see the sunrise, accompanied by rabbits, magpies and galahs. I then went back to sleep for a couple of hours and then we continued driving along the Great Ocean Road until Lorne where we went up to Erskine Falls and walked our first hike of this trip. It was a short 3km hike through the jungle and the scenery was completely different from anything in Israel. We then returned to Melbourne to return the car just before Shabbat.

"לפעמים הכבישים היפים ביותר בחיים הם המעקפים שלא התכוונו לקחת"

שכרנו טרנטה של אוטו בזילה-זול ויצאנו לטיול כביש ממלבורן אל דרך האוקיינוס הגדולה. במקום לקחת את הדרך הרגילה לאורך החוף ולנסוע על הכביש ממזרח למערב, לקחנו את המסלול הישיר ביותר, שהיה פנימי מהחוף דרך קולאק, אל שנים-עשר השליחים. זאת הייתה בחירה טובה כי הדרך הייתה יפהפיה וכך גם לא חזרנו על עקבותינו לאורך דרך האוקיינוס הגדולה.

אחרי שהתפעלנו מהיופי של שנים-עשר השליחים והצטלמנו (כולל עם צעיף הקולינגווד שלי, ועם תיירת שרצתה להצטלם איתי ועם הצעיף) נסענו מזרחה למקום הלינה שלנו אפולו ביי, ועצרנו בתצפית מרהיבה בשם קסטל קוב.

רשומים באכסנייה, לקחנו את המכונית לתצפית מרינרס והיה שם נוף מדהים של המפרץ. אז השארנו את המכונית ליד האכסניה והלכנו לאורך החוף וקנינו מצרכים לארוחת ערב טעימה, שבישלנו במטבח המשותף, בו השתמשנו בצ'ילי החריף שהשאירו במדף החלפות והשארנו את שאריות רוטב העגבניות והגבינה שלנו.

למחרת התעוררתי עם שחר והתהלכתי אל החוף לראות את הזריחה, בליווי ארנבים, עקעקים ותוכי-גאלה. אחרי זה חזרתי לישון לשעתיים והמשכנו בנסיעה לאורך דרך האוקיינוס הגדולה עד לורן, שם עלינו אל מפלי ארקסין וטיילנו את המסלול הראשון שלנו. זה היה מסלול קצר של 3 ק"מ דרך ג'ונגל והנוף היה שונה מכל דבר בארץ. אחרי הטיול חזרנו למלבורן להחזיר את הרכב לפני שבת.

15 December 2014

City on Water - עיר על המים

(עברית בהמשך)

"As the river cuts his path 
Though the river's proud and strong
He will choose the smoothest course
That's why rivers live so long
They're steady
As the steady beating drum"

There is a city built on water and it is excellent for bike riding. I'm not referring to Vienna or to Amsterdam. I'm referring to here, to Melbourne.

A few days ago I borrowed my mate's bike and went for a ride down to the beach. First of all, Melbourne, unlike my beloved Jerusalem, is very flat and not full of mountains and valleys. Secondly, Melbourne is a coastal city and through the city centre flows the Yarra River. It is a city built on the water. And despite this, I have never envisioned Melbourne as a coastal city strongly tied to water. Sydney, yes. Brisbane, yes. Melbourne, for some reason no. I even remember that as a child my great-uncle would take my dad and me boating on the river, but in my memory it seems that we had to travel at least an hour out of the city centre to reach the river.

The ride down to the beach was an amazing experience. There are very clear bike lanes on the road and despite the facts that I have not touched a bike in 7 years and that they drive here on the opposite side of the road, I had no problems. On the way to the beach there is a canal, full of birds and life. As soon as I neared the beach, I felt the sea breeze with all its wondrous scents, which as a Jerusalem boy, were not part of my everyday childhood experience. At the beach I climbed a hill to Point Ormond and I rested with the serenity of the ocean and an enjoyable breeze blowing.

Now that I have walked in the City Centre next to the Yarra River and now that I have biked from my mate's house to the beach, I hope Melbourne will be remembered properly in my mind as the city on water that it is.

"הנהר במסלולו
הוא אדיר, גאה מאד
אך בנתיב שקט יבחר
לכן לנצח הוא ישרוד
יציב הוא
כמו מקצב יציב של תוף"

יש פה עיר בנויה על המים והיא מעולה לרכיבה על אופניים. אני לא מתכוון לוינה או לאמסטרדם. אני מתכוון לפה, למלבורן.

לפני כמה ימים לוותי אופניים מחבר שלי ויצאתי לרכיבה אל החוף. קודם כל, מלבורן, שלא כמו ירושלים אהובתי, היא מאוד מישורית ולא מלאה הרים ועמקים. שנית, מלבורן היא עיר חוף ודרך מרכז העיר עובר נהר היארה. היא עיר הבנויה על המים. ולמרות זאת, אף פעם לא היה לי קונספט של מלבורן כעיר חוף הקשורה למים. סידני כן. בריסבן כן. מלבורן משום מה לא. אני זוכר שכילד דוד של אמא שלי היה יוצא איתי ועם אבי לשיט על הנהר, אבל בזכרוני זה נתפס כיציאה של שעה או יותר מהעיר עצמה בכדי להגיע לנהר.

הרכיבה לחוף הייתה חוויה מדהימה. יש נתיבים מאוד ברורים לאופניים על הכביש, ולמרות שלא נגעתי באופניים ב-7 השנים האחרונות ולמרות שנוהגים פה בצד ההפוך בכביש לא היו לי בעיות. בדרך לחוף יש תעלה, מלאה בציפורים וחיים. ברגע שהתקרבתי לחוף הרגשתי את רוח הים עם כל הריחות המדהימים, שכירושלמי לא היו חלק מחויית הילדות היומיומית שלי. בחוף טיפסתי על גבעה לתצפית אורמונד ונחתי מול שלוות הים עם רוח מרנינה על פניי.

עכשיו שטיילתי בעיר לאורך הנהר ורכבתי על אופניים לחוף, אני מקווה שמלבורן תתפס בזכרוני כעיר על מים.

10 December 2014

Fallen Flowers - פרחים על האדמה

"ואיך קרה, ואיך קורה עדיין, שהחיטה צומחת שוב."

הייתי היום באנדרטת זיכרון הגדולה בויקטוריה לזכר חללים אוסטרלים וניו זילנדים. והאמת בזמן שהסתובבתי בהיכל, חוץ מהבדל השפה, לא הרגשתי שונה מאתרי זיכרון בארץ. אותם עיטורי גבורה ועוז. אותם מדים. אותם תצוגות תלת-מימדיות המסבירים מלחמות. אותם פרחים על האדמה. אותם נערים שמתו צעירים.

"And how has it happened, and how does it happen still, that the wheat grows again."

Today I visited the Shrine of Remembrance, the largest memorial in Victoria for fallen Australian and New Zealand soldiers. And truth be told, as I was wandering the hall, apart from the language, I didn't feel a difference from memorials in Israel. The same medals for valour and courage. The same uniforms. The same 3D models explaining wars. The same flowers on the ground. The same men who died young.

06 December 2014

Beauty of the City - יופי העיר

"Peace: It doesn't mean to be in a place where there is no noise, trouble or hard work. It means to be in the midst of those things and still be calm in your heart."

"שלווה: זה לא אומר להיות במקום שאין רעש, בעיות או עבודה קשה. זה אומר להיות באמצע הדברים הללו ועדיין להיות עם רוגע בלב."

Friday morning I went into the centre of Melbourne. My aunt was very kind and gave me a lift to Richmond, where she works, and then helped me get on the train into the city centre. There I got off at Flinders Street station which is famous for the multitude of clocks at the entrance.

בשישי בבוקר הלכתי אל מרכז מלבורן. דודה שלי טובת הלב הקפיצה אותי לריצ'מונד, שם היא עובדת, ועזרה לי לעלות על הרכבת למרכז העיר. ירדתי בתחנת פלינדרז, המפורסם בזכות שלל השעונים בכניסה.

and I saw the famous (in our family at least) Young & Jackson pub.

ואז ראיתי את פאב יאנג & ג'קסון המפורסם (לפחות במשפחה שלנו).

Then I strolled down to the Yarra River,
אז טיילתי במורד נהר היארה,

where I saw the black swan in its natural habitat
שם ראיתי את הברבור השחור בסביבתו הטבעית

and a bunch of seagulls who were fighting ferociously for chips.
וחבורת שחפים שרבה בפראיות על צ'יפס.

Also the plant life around the Yarra was beautiful!
גם הצמחייה סביב הנהר הייתה מדהימה!

In Federation Square the poor Australians were deluding themselves and the public that Christmas is a winter holiday. It's not, there is no need for fake snow, winter decorations and Christmas lights.
בכיכר המרכזית האוסטרלים המסכנים ניסו לעבוד על עצמם ועל הציבור שחג המולד חל בחורף. הוא לא בחצי הכדור הדרומי, אין צורך בשלג מזויף, קישוטי חורף ואורות חג המולד.

I then continued with my original plan of taking the City Circle Tram which circumnavigates Inner Melbourne, but two stops in I had had enough of the crowd and noise so I got off, not completely knowing where. As luck would have it I found myself near Treasury Gardens where I saw some wonderful and dozy ducks
אז המשכתי עם התכנית המקורית שלי שלי לקחת את חשמלית העיר המעגלית, שסובבת את מרכז מלבורן, אבל אחרי שני תחנות נמאס עליי האנשים והרעש אז ירדתי, למרות שלא ידעתי בדיוק איפה. התמזל מזלי ומצאתי את עצמי ליד גנים הנקראים גני האוצר (טרז'רי גרדנז), שם ראיתי ברווזים ישנונים ונפלאים

and a gorgeous flower near a fountain of peace.
ופרח יפהפה ליד מזרקה של שלווה.

Near that was also a JFK memorial.
ליד גם היה אנדרטה לג'ון קנדי.

 I also encountered a real live magpie, but he didn't stay still enough for a picture and I had to change batteries in my camera too. From Treasury Gardens I continued east to Fitzroy Gardens where I did manage to get a picture of a magpie-lark.
 גם פגשתי עקעק, אבל הוא כל הזמן היה בתנועה ולא הספקתי לצלם אותו לפני שהייתי צריך להחליף סוללות במצלמה. מהגנים האלו המשכתי מזרחה אל גני פיצרוי, שם הצלחתי לצלם ציפור דומה.

Inside Fitzroy Gardens there is a Conservatory filled with beautiful flowers and this great statue:
בגנים יש חממה מלאה בפרחים יפים ובפסל החמוד הזה:

 Near the Conservatory there is Cook's Cottage, and hearing the words "it's free" being said I ventured inside.
ליד החממה יש את בקתת קוק, ובשמעי את המילים "זה בחינם" נכנסתי פנימה.

It is quite a lovely, quaint, little place and all the furniture inside was authentic 18th century items. Also the garden was set out as it would be in the 18th century with herbs and aromatic plants. The guide who told me the whole history of the place was also dressed in 18th century clothes.
זה מקום נחמד וקטן וכל הרהיטים הם אותנטיים מהמאה ה-18. גם הגינה מסודרת כמו שהיא הייתה מסודרת במאה ה-18 עם תבלינים וצמחים ריחניים. המדריך שסיפר לי את היסטוריית המקום היה לבוש גם בבגדים מהמאה ה-18.

From the Fitzroy Gardens I continued southwards to the MCG, homeground of the best footy club in the world (Collingwood of course)!
מגני פיצרוי המשכתי דרומה אל האמ.סי.ג'י, איצטדיון הבית של קבוצת הפוטבול הטובה בעולם (קולינגווד)!

I then walked along the Yarra back to the tram station and I saw the avenue that Melbourne deserves, not the one it needs right now.
אז הלכתי חזרה אל תחנת הרכבת לאורך הנהר וראיתי את השדרה של באטמן.

Then I saw a crested pigeon next to the Yarra.
ואז ראיתי גם יונה מצויצת ליד הנהר.

Then I went back to my uncle's house in time for shabbat.

Shavua Tov All!
משם חזרתי לבית של דוד שלי בזמן לשבת.
שבוע טוב לכולם!

05 December 2014

Connections - קשרים

(עברית בהמשך)

"We are all connected to each other. In a circle, in a hoop that never ends"

G'day from sunny down under!

I landed here two days ago and pretty much have hit the ground running, meeting up with family members and mates as well as exploring the beautiful city of Melbourne. Cliches and stigmas have a certain amount of truth in them, and it's certainly true the saying that Australians are nice and warm people. It's just amazing, anywhere you go, people will greet you with a "g'day mate" and make sure you know that there's "no worries".

Another cliche which I remember being told but don't remember experiencing that much (but that might be because last time I was here was 10 years ago) is the saying "Melbourne can have four seasons in a day." It was so true the first day I got here. Five minutes after leaving the airport it started lightly raining, later on when I walked over to my mate's house it went from spitting to pouring and finally it became a warm summer's day on the way to the beach before cooling off on the way home.

On the flight over I had a connection stop in Hong Kong of 6 hours between the flight legs of 10.5 and 9 hours. One of the funniest things on the flight over was that flying with me was a friend of my cousin who had been in Israel on a 10 month program and by chance I met him in the summer with one of the groups I worked with. It just made me think how small the world is and how a connection which may seem small and not necessarily significant when we make it at one point in life can come around in a different way later on (and save you from boredom in an airport).

Going off to explore the centre of town today with the City Circle Tram, so that should be fun.

Shabbat Shalom!

"קשורים בעבותות גורל ורגש, בגלגל, במעגל שלא נגמר."

בוקר טוב מאוסטרליה השמשית!

נחתי פה לפני יומיים וישר התחלתי להינות, בפגישת משפחה וחברים בנוסף לטיולים בעיר היפה מלבורן. לקלישאות וסטיגמות תמיד יש אמת מסוימת, וזה בהחלט נכון כשאומרים שאוסטרלים הם אנשים נחמדים וחמים. זה פשוט מדהים, לכל מקום שתלך, יברכו אותך לשלום וידאגו שתדע שאין בעיות.

עוד קלישאה שזכורה לי אבל אני לא זוכר חוויה שלה (אבל זה יכול להיות כי פעם אחרונה שהייתי פה הייתה לפני 10 שנים) זו האמירה שמלבורן יכולה לחוות ארבע עונות ביום אחד. זה היה כל כך נכון ביום הראשון שהגעתי לפה. חמש דקות אחרי שיצאתי משדה התעופה התחיל לטפטף גשם, בהמשך כשהלכתי לבית של חבר זה עבר מטפטוף למבול ולבסוף זה נהיה יום קיץ שמשי כשהלכנו לחוף לפני שהתקרר קצת בדרך הביתה.

בטיסה לפה הייתה לי עצירה בהונג קונג ל-6 שעות בין המקטעים של 10.5 ו-9 שעות. אחד הדברים המצחיקים שקרו בטיסה זה שאיתי במטוס היה חבר של בן דוד שלי, שבמקרה הכרתי בקיץ באחד הטיולים שעבדתי איתם. זה גרם לי לחשוב שוב כמה קטן העולם ואיך קשר שנראה לא בהכרח משמעותי יכול להתברר כקשר חשוב בהמשך (ולחסוך לך שעמום בנמל תעופה).

היום אני הולך להסתובב במרכז העיר בעזרת החשמלית שעושה סיבוב בעיר בשביל תיירים, אז יהיה כיף.

בינתיים, שבת שלום!

01 December 2014

Ready? - מוכן?

(עברית בהמשך)
“Every end has a new beginning, and the departure is always hard”

So wow! It’s actually happening, every moment the flight is getting closer and I do not yet fully comprehend it. My bags are packed with the equipment. Some of it I’ve had for years, some of it I got recently for my work in hiking security, and some of it is brand new for this trip. Some of it I bought, some of it I was loaned, and some of it I was gifted.

The past few weeks have been a time of departure. A time of an end and a beginning. A time of happiness and expectations mixed with a bittersweet sadness. Every meeting with friends lately ends with the thought that we might not meet for a long time. Everything becomes “the last time that…” I had this phenomenon in the army as well, I would joyfully declare “my last guard shift,” “the last time I go to the base on Sunday,” “the last time I eat in the mess hall.” But now it is bittersweet, dipped in a little sadness. “My last hike in Israel,” “the last time I go to a hummus place,” “the last meal made for me by my mother.” It seems that when we are about to lose something is the time we most appreciate it. It’s a time that comes before change and it mixes excitement and fear. Usually I have a hard time with changes, even small things such as arranging my room or desk differently than the way I do, and this time seems no different. However, sometimes one must force oneself to go through changes, since change can be amazing and people who stay in the same place don’t develop in any direction.

So yeah, my flight is booked, my bags are packed and I’m ready to go. That is, as ready as I ever will be.

"לכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד הפרידה היא קשה"

אז וואוו! זה באמת קורה, מרגע לרגע הטיסה מתקרבת ואני עוד לא לגמרי מעכל את זה. התיקים ארוזים עם הציוד. חלקו יש לי שנים, חלקו השגתי לאחרונה בתקופת אבטחת הטיולים וחלקו חדש במיוחד לטיול הזה. חלקו קניתי, חלקו קיבלתי בהלוואה, וחלקו קיבלתי במתנה.

כל התקופה האחרונה היא תקופה של פרידה. תקופה של סוף והתחלה. תקופה של שמחה וציפייה מהול בעצב נוגה. כל פגישה עם חברים בתקופה הזו נגמרת במחשבה שאולי לא ייצא לנו להיפגש שוב לתקופה ארוכה. כל דבר נהיה "הפעם האחרונה ש..." בצבא גם היה לי את התופעה הזאת, הכרזתי בשמחה רבה: "השמירה האחרונה שלי," "הפעם האחרונה שאני בא לבסיס ביום ראשון," "הפעם האחרונה שאני אוכל בחדר אוכל". אבל עכשיו זה חצי-מתוק, טבול בקצת עצב. "הטיול האחרון שלי בארץ," "הפעם האחרונה שאני אוכל בחומוסיה," "הארוחה האחרונה שאמא מכינה לי." נראה שכאשר אנו עומדים לאבד משהו, רק אז אנו באמת מעריכים אותו. זו תקופה שבאה לפני שינוי ויש שילוב של ריגוש ושל פחד. בד"כ קשה לי עם שינויים, אפילו דברים קטנים כמו אם יסדרו לי את החדר או שולחן בצורה שונה מהצורה שלי, והפעם לא נראה שונה. אבל לפעמים צריך להכריח את עצמך לעבור שינויים כי שינוי יכול להיות מדהים ואנשים התקועים במקומם לא מתפתחים לאף כיוון.

אז כן, הטיסה מוזמנת, התיקים ארוזים ואני מוכן לטוס. כלומר הכי מוכן שאני יכול להיות.

26 November 2014

New Beginnings - התחלה חדשה

(עברית בהמשך)

"A story is like a moving train: no matter where you hop onboard, you are bound to reach your destination sooner or later."

I'm writing these lines while travelling from Jerusalem to Haifa to return my gun and first aid bag to the company. This is it. I'm finishing my job as a security guard for hikes after 8 enjoyable months. I'm at another end. Which means that in a moment there is another beginning. This day of returning my equipment is right in the middle of my preparations for the flight. Yesterday I downloaded maps of Australia and New Zealand to my phone and uploaded music to it (as my mp3 decided to die after 6 years of use). And tomorrow I need to get a YHA card and finish taking care of my National Insurance for the period which I won't be in Israel.

When you think about it, 8 months is a lot. And it passed rapidly, which implies the amount of fun. In 8 months with the company I went on many hikes and saw breathtaking views. I met loads of people: guards, guides, teachers and students. Obviously it is impossible to like and be liked by everyone, but every time I managed to find a few excellent people. I especially remember the Camp Koby Experience group, who I worked with for 35 fun days in the summer (Benny says that's a company record for days. How great, I've always wanted to be a record holder) and we toured most of Israel. There are people who I met only in the past month and it slightly feels as if the universe is playing with me by letting me meet them such a short time before leaving for a long period, but I am sure that I will stay in touch with the people who are important to me and I will meet them upon my return. As well as the hikes there were also sporadic cases of guard duty, but unlike the army there was no prohibition to eat/sit/read/listen to music during a shift so it was less terrible. I got to visit amazing places in Israel which I hadn't been to beforehand, trial places which I wouldn't have gone to myself (and to some I see no reason to return) and also revisit places which I've already seen. My friendly advice: If you enjoy hiking and you're right after the army or just looking for a break from your daily routine (as a friend of mine in the company is doing) go for it - just pick up the phone to a hiking security company and work in it for half-a-year.

Now about the new beginning. In a few days I'm flying to Australia and New Zealand for my post-army trip (or you could call it the continuation as I have been hiking Israel for the past 8 months). There is uncertainty looking forward, and we want to flow with the trip and not have everything cast-iron in advance. At the same time I have a great safety net of my family in Melbourne and the support from Israel of my parents and thanks to these nets and support I feel safer to try new things and broaden my independence. I am also very excited to return to Australia after 10 years and see the family once more. I am sure there will be plenty of new and exciting experiences and I will try to share here when I have free time and internet. I appreciate comments, ideas and questions and in general staying in touch. I can't promise how much availability I'll have, but I will certainly try and answer, even if not immediately.

So g'day and I will be back in Israel in 6-7 months with a heavy Aussie accent (maybe).

"סיפור הוא כמו רכבת נוסעת: לא משנה איפה תעלה, אתה תגיע ליעד במוקדם או במאוחר."

אני כותב שורות אלו בזמן הנסיעה מירושלים אל חיפה כדי להחזיר את האקדח וציוד ע"ר לחברה. זהו, אני מסיים את עבודתי כמאבטח טיולים אחרי 8 חודשים מהנים. אני בעוד סוף. שזה אומר שעוד רגע יש עוד התחלה. היום הזה של החזרת ציוד הוא ממש בין כל ההכנות שלי לטיסה. אתמול הורדתי מפות של אוסטרליה וניו זילנד לטלפון וגם שמתי בו מוזיקה (כי הנגן מוזיקה שלי החליט למות אחרי 6 שנים של שימוש). ומחר אני צריך להוציא כרטיס אכסניות ולסיים לטפל בביטוח לאומי לתקופה שלא אהיה.

כשחושבים על זה 8 חודשים זה הרבה. וזה עבר לי מהר מאוד, שמעיד על כמות ההנאה. ב8 חודשים בחברה עברתי הרבה טיולים ונופים עוצרי נשימה. פגשתי הרבה אנשים: מאבטחים, מדריכים, מורים ותלמידים. ברור שאף פעם אי אפשר להתחבב על כולם, אבל בכל פעם הצלחתי למצוא כמה אנשים מעולים. במיוחד זכורה לי קבוצת האמריקאים של מחנה קובי שביליתי איתם 35 יום כיפיים בקיץ (בני אמר שזה שיא ימים ברצף בחברה. איזה כיף, תמיד רציתי להיות שיאן) וטיילנו כמעט בכל הארץ. יש אנשים שפגשתי רק בחודש האחרון וזה טיפה מרגיש כאילו היקום משחק איתי שאני פוגש אותם זמן קצר כל כך לפני שאני עוזב לתקופה ארוכה, אבל אני בטוח שאני אשמור על קשר עם אלו החשובים לי ועוד ניפגש כשאחזור. בנוסף לטיולים היו לפעמים גם שמירות, אבל שלא כמו הצבא לא היה איסור לאכול/לשבת/לקרוא/לשמוע מוזיקה במשמרת אז זה פחות נורא. יצא לי להכיר מקומות מדהימים בארץ שלא הכרתי לפני, להתנסות במקומות שלא הייתי מגיע אליהם לבד (ולחלקם אני לא רואה סיבה לחזור) וגם לבקר שוב במקומות שכבר הייתי בהם. המלצה חמה שלי: אם אתם אוהבים לטייל ואתם בדיוק אחרי צבא או אפילו סתם בא לכם חופש מהשגרה היומיומית (כמו שידידה שלי בחברה עושה) אז לכו על זה - פשוט תרימו טלפון לחברת אבטחת טיולים ותעבדו בזה חצי שנה.

עכשיו על ההתחלה החדשה. עוד כמה ימים אני ממריא אל-על לאוסטרליה וניו זילנד בשביל הטיול אחרי צבא שלי (או אפשר לקרוא לזה המשכו שכן אני כבר מטייל בארץ 8 חודשים). יש חוסר ידיעה לקראת הטיול הזה, אנחנו רוצים לזרום ולא להיות מקובעים, נחליט דברים בדרך. באותו זמן יש לי את רשת הביטחון המדהימה של המשפחה במלבורן וגם התמיכה מהארץ של ההורים ובזכותם אני מרגיש יותר בטוח להתנסות ולהרחיב את עצמאותי יותר. אני גם מאוד מתרגש להגיע שוב לאוסטרליה אחרי 10 שנים שלא הייתי וגם לראות שוב את המשפחה. אני בטוח שיהיו חוויות חדשות ומרגשות ואני אנסה לחלוק פה כשיהיה לי זמן פנוי ואינטרנט. אני אשמח לתגובות, רעיונות ושאלות ובכללי שתשמרו על קשר. אני לא יכול להבטיח כמה זמינות יהיה לי, אבל אני בהחלט אשתדל לענות, אפילו אם באיחור.

אז שיהיה שלום ואני אחזור לארץ עוד 6-7 חודשים עם מבטא אוסטרלי כבד (אולי).