Capital City - העיר הבירה

( עברית בהמשך)

"I have planned a city not like any other city in the world. I have planned it not in a way that I expected any governmental authorities in the world would accept. I have planned an ideal city, a city that meets my ideal of the city of the future."

We arrived in Canberra in the wee hours of the morning after a red-eye bus ride from Melbourne. The Greyhound service was excellent with the coach having free wifi, a USB charging point, good A/C, toilets, and comfy chairs with plenty of leg room. The driver was also the complete opposite of our usual stereotype of the Israeli driver, being a delightful bloke, helping the passengers load bags, board and generally looking out for them the whole way.

Between tiredness and adrenaline, we found the youth hostel, on the way making the acquaintance of a young Swiss named Toby who is in Australia on a pre-army trip. The receptionist wasn't the most attentive in the world and we found out we'd have to pay to stow our bags until the scheduled 1pm check-in, and that if we would be caught sleeping in the lobby or lounge we would be charged an extra night.

The three of us passed the time playing card games for a couple of hours. Then I decided that it's ridiculous to just burn our time lounging around. So after prodding the receptionist for some information, we set off on a short 5km walk to Black Mountain. Our way up the mountain was made pleasurable by the scenery and sounds and sights of wildlife awakening, including rabbits, rosellas, gallahs, cockatoos, magpies and a kangaroo. At the top we stood at the base of the towering almost-200m Telstra Tower which can be seen from most points in Canberra (reminded me of the String Bridge at home) and had a view of the city and its lake.

Upon our return to the hostel, a much friendlier receptionist met us and she helped us out by arranging to check us in early and giving us useful information, including maps and bus timetables. We then took a short walk to the supermarket to stock up on food for the weekend, and after brekkie took our bags from the locker and entered our rooms. Roey decided that he has to nap while Toby and I agreed to go to the Royal Australian Mint.

An hour and a bit later I got on a bus in Australia for the first time (I think ever) and was horrified by the price (A$4.5 for a ticket which can be used for 90mins). It got worse though. Wait for it. Thanks to GPS and smartphone technology we got off at the right bus stop (3 after the one we thought based on the timetable) and easily found our way to the Mint. The Mint was pretty interesting, detailing the history and process of minting coins, though it was unfortunate that they weren't working at the time of our visit (maybe due to Boxing Day). Sometime during our Mint touring, I discovered how the bus ride got worse - I had managed to lose my ticket. Fortunately, the driver of the bus back to the hostel believed me and didn't charge me again. Who said that Christmas spirit is dead?

Shabbat was very different and hard for me. It was the first time in my life that I didn't spend shabbat in a Jewish community. Even during my least enjoyable shabbats in Israel, including in the army with secular people, there was always a basic understanding of Judaism and Shabbat. This was reflected especially in the small things, such as the rooms only having electronic swipe-card keys which I couldn't use on shabbat.

I managed to find the local Jewish Centre (a 45 minute walk from the hostel) for Friday night and shabbat morning services. It is a quaint and lovely community and I enjoyed joining them for prayers. In the afternoon I napped for a while and in the evening wandered with Roey around town. I realized that I only had a candle for havdalah, so when shabbat ended we went to the only supermarket still open and bought the most natural grape juice we could find, grabbed a lemon from the free food shelf in the communal kitchen and brought in the new week.

Now we're on the Greyhound heading towards Sydney.

Shavua tov!

"תכננתי עיר לא דומה לאף עיר אחרת בעולם. תכננתי אותה לא בצורה שאני למצפה מסמכויות ממשלה בעולם לקבל. תכננתי עיר אידיאלית, עיר שמתאימה לאידיאל שלי של העיר של העתיד."

הגענו לקנברה בשעות הבוקר המוקדמות אחרי נסיעת לילה באוטובוס ממלבורן. שירות גרייהאונד היה מעולה כשהאוטובוס כלל רשת אלחוטית, נקודת הטענה לפלאפון, מזגן טוב, שירותים וכיסאות נוחים עם מרווח מספק לרגליים. גם הנהג היה ההפך הגמור מנהג ישראלי טיפוסי. הוא היה מאוד חביב ועזר לנוסעים להעמיס תיקים, לעלות לאוטובוס ובכללי דאג לרווחתם לאורך הדרך.

בין העייפות לאדרנלין מצאנו את האכסניה, כשבדרך הכרנו צעיר שוויצרי בשם טובי שנמצא באוסטרליה בטיול לפני צבא. האיש בקבלה לא היה הכי אדיב בעולם וגילינו שנצטרך לשלם בשביל האפשרות לאחסן את התיקים שלנו עד שעת הכניסה לחדרים שתוכננה ל1 בצהריים, ושאם ניתפס ישנים בלובי או בסלון יחייבו אותנו בלילה נוסף.

שלושתנו העברנו את הזמן במשחקי קלפים בשעות הראשונות. אז החלטתי שזה מגוחך לשרוף את הזמן שלנו. אחרי קצת שכנוע הקבלה סיפק לנו מידע מינימלי, ויצאנו לטיול קצר של 5 ק"מ אל הר בלאק. עלייתנו בהר הונעמה על ידי הנוף היפה וקולות ומראות של טבע מתעורר, הכלל ארנבים, רוזלות, גאלות, קוקטויים, עקעקים וקנגרו. בראש ההר עמדנו למרגלות מגדל טלסטרה המתנוסס לגובה של כמעט 200 מטר וניתן לראות אותו מרוב המקומות בקנברה (הזכיר לי את גשר המיתרים בבית).

עם חזרתנו לאכסניה, חיכתה לנו בקבלה אישה נחמדה ביותר והיא עזרה לנו להיכנס לחדרים מוקדם ונתנה לנו מידע שימושי, כמו מפות ולו"זים של אוטובוסים. אחרי זה הלכנו אל הסופרמרקט לקנות מלאי אוכל לסוף שבוע, ואחרי ארוחת בוקר לקחנו את התיקים שלנו מהלוקר ונכנסו לחדר. רועי החליט שהוא חייב לישום בזמן שאני וטובי החלטנו ללכת למטבעה האוסטרלית המלכותית.

שעה וקצת לאחר מכן עליתי לאוטובוס באוסטרליה בפעם הראשונה (אני חושב אי פעם) והזדעזעתי מהמחיר (14.5 שקל לכרטיס מעבר של 90 דקות). זה נהיה יותר גרוע אבל. חכו לזה. תודות למערכת הניווט של הסמארטפון ירדנו בתחנת האוטובוס הנכונה (3 אחרי האחד שחשבנו לפי לוח הזמנים) ובקלות מצאנו את המטבעה. המקום היה מעניין, שתיעד את ההיסטוריה והתהליך של הטבעת מטבעות, אבל היינו חסרי מזל שלא זכינו לראות אותם עובדים במפעל בזמן ביקורנו (כנראה בגלל החג). במהלך הסיור שלנו במטבעה גליתי איך הנסיעה באוטובוס יכולה להיות יותר גרועה - הצלחתי לאבד את הכרטיס. למזלי הנהג של האוטובוס חזרה לאכסניה האמין לי ולא חייב אותי שוב. מי אמר שרוח חג המולד מתה?

שבת הייתה לי מאוד שונה וקשה. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שלא העברתי את השבת בחברה יהודית. אפילו בשבתות הכי קשות לי בארץ, כולל בצבא עם בחברה חילונית, תמיד הייתה הבמה בסיסית של יהדות ושבת. זה התבטא בעיקר בפרטים הקטנים, כמו העובדה שלחדרים היו רק מפתחות חשמליים שלא הייתי יכול להשתמש בהם בשבת.

הצלחתי למצוא את הקהילה היהודית המקומית (מרחק הליכה 45 דקות מהאכסניה) והצטרפתי אליהם לתפילות בשישי בערב ובשבת בבוקר. היא קהילה קטנה וחביבה ונהנתי לקחת חלק בתפילותיהם. בצהריים נמנמתי קצת ובערב הסתובבתי עם רועי בעיר. הבנתי שיש לי רק נר בשביל הבדלה, אז כששבת יצאה הלכנו לסופרמרקט היחיד שעוד היה פתוח וקנינו את המיץ ענבים הכי טבעי שמצאנו, לקחנו לימון מהמדף של האוכל החופשי במטבח המשותף והכנסנו את השבוע החדש.

עכשיו אנחנו בגרייהאונד אל עבר סידני.

שבוע טוב!