Castaway - הישרדות

( עברית בהמשך)

"The island is ours. Here, in some way, we are young forever."

For the past three days I've been "castaway" on an island. I first heard about this trip, "1770 Castaway Camp", through Nic, a travel agent I was chatting with in Byron Bay. To tell the truth, it wasn't quite what I had in mind thinking about castaways on an island, but I had a great time.

I met Bruce, the pilot and organizer, and my 5 fellow "castaways", Connor, Johann, Jonas, Fredrick and Jeppe, at the bus stop where the Greyhound dropped me the night before. After a briefing by Bruce, we had two hours to buy food and anything else we might need for the island. I was envisioning finally using my camping and cooking gear, but all I needed to take from that was my sleeping bag, and even that was only so as not to sleep in other peoples sweat.

After a great flight, with Bruce showing off with tricks such as rolling the plane and cutting the engine to freefall, we touched down at the beach. There we met out supervisors Brad, Jarrod and Rose as well as Brooke and Brad's dog, Beard. We arrived at the campsite to a kitchen fully stocked with cutlery, spices and cooking fires. The tents were massive and had mattresses inside, quite different to my usual set up of a two-man tent and a sleeping mat.

We started our time by chilling and getting to know each other. Later on Brad taught us how to fish and how to lay mud-crab traps. We all went down to the beach and some of the guys fished while Jeppe and I kicked a soccer ball around. During that time a storm hit, and we all ran to the tents. After a while it subsided and we went back to fishing and started cooking up our dinner of stew.

The next day we got up early and took motorboats to Pancake Creek. At Pancake we relaxed in the bay, lying on the beach, swimming, and snorkeling. Brad also connected a rope to the fast motorboat and we tried our hand at skurfing, that is being pulled by a motorboat while lying, kneeling or standing on a surfboard. We had such a good time that we went back a bit late as the tide was going out so at the end we had to get of the boats and walk in the shallows back to the camp.

As we got back to camp another storm hit and we sheltered in the tents again. I slept through the storm, but then the rest of the guys went to visit the caves at low tide and hike to the lighthouse and they didn't manage to wake me. That's what happens after 3 years in boarding school, 3.5 years in the army and 8 months working hiking security... noises don't wake you up unless they're trying to get your weapon.

The final day we got up late after spending a long time the previous night talking and playing card games, and had to face the dreaded cleanup. After the camp was squeaky clean we headed down to the beach and Woody, the second pilot, flew us back to the mainland, seeing a herd of kangaroos at the airfield as we landed.

Onwards and Northwards! Next stop: Airlie Beach.

"האי שלנו. פה, באופן מסוים, אנחנו צעירים לנצח."

בשלושת הימים האחרונים הייתי ב"הישרדות" על אי. שמעתי לראשונה על הטיול הזה דרך ניק, סוכן נסיעות שדיברתי איתו בביירון ביי. להגיד את האמת, זה לא בדיוק מה שדמיינתי שחשבתי על אי בודד, אבל היה ממש כיף.

פגשתי את ברוס, הטייס ומארגן, ואת חמשת חבריי לאי, קונור, ג'והאן, ג'ונאס, פרדריק ויפבה, בתחנת אוטובוס שירדתי מהגרייהאונד בלילה לפני. אחרי תדריך היה לנו שעתיים לקנות אוכל ומה שצריך בשביל האי. כבר דמיינתי שאני אשתמש בציוד בישול-שטח שלי, אבל כל מה שהייתי צריך לקחת היה שק שינה, וגם זה היה רק כדי לישון בזיעה של אנשים אחרים.

אחרי טיסה נהדרת, שברטס השוויץ עם תרגילים כמו היפוך המטוס ועצירת המנוע לצניחה חופשית, נחתנו על החוף. שם פגשנו את המפקחים שלנו בראד, ג'ארד ורוז, וגם ברוק והכלבה של בראד, בירד. נכנסנו למחנה למצוא מטבח מלא בכלים, תבלינים וכיריים לבישול. האוהלים היו עצומים והיי בהם מזרנים בפנים, די שינה מהנוהל הרגיל שלי של אוהל ל-2 אנשים ומזרן שטח.

בהתחלה רק ישבנו במחנה והכרנו אחד את השני, ומאוחר יותר בראד לימד אותנו איך לדוג ואיך לשים מלכודות לסרטנים. כולנו ירדנו לחוף וחלק מהחבר'ה דגו בזמן שאני ויפבה התמסרנו בכדורגל. אז התחילה סערה וכולנו רצנו לאוהלים. אחרי קצת זמן הסערה שככה וחזרנו לדוג והתחלנו לבשל את ארוחת הערב.

ביום שלמחרת קמנו מוקדם ולקחנו סירות מנוע לנקיק פנקייק. בפנקייק שכבנו על החוף, השתזפנו, שחינו ועשינו שנורקלינג. בראד גם חיבר חבל לסירת המנוע המהירה, וניסינו להישאר עומדים על הגלשן מאחורי הסירה. כל כל נהנו שחזרנו קצת מאוחר כשהשפל התחיל ובסוף הדרך היינו צריכים לרדת מהספינות וללכת ברגל דרך הרדודים חזרה למחנה.

כשחזרני למחנה עוד סערה פגעה במחנה ולקחנו מחסה שוב באוהלים. ישנתי דרך הסערה, ואחריה שאר החבר'ה הלכו להסתובב במערות בשפל ולטייל למגדלור אבל הם לא הצליחו להעיר אותי. זה מה שקורה אחרי 3 שנים בפנימייה, 3.5 שנים בצבא ו-8 חודשים באבטחת טיולים... רעשים לא מעירים אותך אלא אם כן מנסים לקחת לך את הנשק.

ביום האחרון קמנו מאוחר אחרי שנשארנו ערים עד מאוחר בדיבורים ומשחקי קלפים, והיינו צריכים להתמודד עם לנקות את המחנה. השארנו מחנה נקי ומצוחצח וירדנו לחוף, שם פגשנו את וודי, הטייס השני, שהטיס אותנו חזרה ליבשת וכשנחתנו בשדה תעופה ראינו עדר של קנגרו.

קדימה וצפונה! תחנה הבאה: איירלי ביץ'.